הנתבעים הזמינו
אצל התובע חבילת נופש בחודשי הקיץ בשנת תשע"ז בבית מלון בהרי האלפים בצרפת, בעלות
כוללת של 4300 € (יורו) - 2300 € לטיסות הלוך וחזור, ו-2000 € לשהות המשפחה (זוג +
2 ילדים + תינוקת) במלון בפנסיון מלא לשבוע ימים. בפועל שילמו הנתבעים סך 3300 €
בלבד, ועל כן דורש התובע לחייבם להשלים את יתרת החוב בסך 1000 €.
הנתבעים מסרבים
להשלים את חובם, מחמת טענות רבות על הנופש במקום, הן בנוגע למחסור חמור באוכל הן
בנוגע לשירות לקוי, מתנשא ומתנכר מצד צוות העובדים, והן בנוגע לתקלות בחדרי המלון.
לדבריהם, הנופש היווה מסכת ארוכה של סבל עבורם.
התובע מכחיש
את האשמות הנתבעים, וטוען כי לא היו כל תלונות ותקלות משמעותיות במקום.
ביה"ד
קיבל את הסכמת הצדדים לברר טלפונית, ולהתרשם מנופשים נוספים על המצב ששרר במקום.
לאחר
שביה"ד בירר עד היכן שידו מגעת, ולאחר עיון בספרי הפוסקים, הננו להחליט
כדלהלן:
מאחר והנתבעים הם
המוחזקים בממון, התביעה נדחית, בשים לב גם לכך שמהות העסקה וממילא חובת התשלום הינו
בגין חבילת נופש בכללותה, ולאו דווקא עבור עלות ספציפית זו או אחרת, משכך, אין ספק
כי מרכיב חשוב ועיקרי שבחבילה הינו נושא חוויית הנופש, הרענון והנוחות, מרכיב שככל
הנראה במקרה דנן לקה בחסר.