ויכוח על שיעור התשלום לחבילת נופש

הופיעו הצדדים בפנינו, הרצו את טענותיהם באריכות.

הנתבע רכש חבילת נופש באוסטריה מהחברה הנתבעת ל-9 ימים. לטענת הנתבע, למרות שבהצעת המחיר נרשם המחיר: 3900 יורו (שווה ערך של 16,965 ₪ באותה עת), סוכם בע"פ על תשלום של 15 אש"ח במזומן (הסך הנ"ל לא כולל עלות מחיר כרטיסי טיסה שישולם בנפרד). ואילו לטענת התובעים, הסכום שנקבע בהצעת מחיר זו, הינו בעבור חבילת נופש ל-7 ימים בלבד [כאשר לטענתם הציע הנתבע שביתרת הימים יתארח אצל בני משפחתו הגרים באזור], אך אחר שהצליחו למצוא לו דירה ולקבל חבילת נופש של 9 ימים, הרי שהמחיר שסוכם על חבילת הנופש הוא: 4100 יורו (שווה ערך ל-17,753 ₪ באותה העת). עוד טענה שגם מה שהוסכם על הנחת מזומן של 1150 ₪ מתוך הזמן, דינה להתבטל מאחר ובפועל לא קיבלו כלום עד למועד הדיון. הצדדים הסכימו כי תשלום הטיסות נקבע על 650 $ לאדם (* 4).

לטענת הנתבע, הסיבה לכך שלא שילם כלום עד למועד הדיון, היא בכדי להיות מוחזק ומשום שביקש להפגש עם התובעים ולדון עמהם על פיצוי הולם, באשר לטענתו התובעים לא עמדו בדיבורם, בתנאים שהותנו עמהם קודם לסיכום על רכישת חבילת הנופש. וכן מחמת ארגון לקוי, שגרם לעוגמת נפש רבה אצלו ואצל בני משפחתו.

לשאלת ביה"ד השיב הנתבע, כי התשלום המגיע לתובעים לא יעלה על שני שליש מעלות החבילה כולה, זאת בהסתמך על מארגני נופש אחרים אשר שמעו חלק מהטענות, ואמרו לו כי בגינם לבד היו מפצים בסכום של כ-20 %.

ביה"ד שמע באריכות רבה את טענות הנתבע, והתרשם מהנתבע ורעייתו על עגמת הנפש שנגרמה להם לטענתם.

התובעים הודו בכך שבחלק מהתנאים היתה אי הבנה בין הצדדים, וחלק אחר מהדברים הוכחשו לחלוטין. התובעים טענו עוד, כי לאחר יומיים מהגעת הנתבעים, ומשראו שלא יוכלו לרצותם, הציעו להם לעבור לבית מלון בעיר סמוכה, ולקבל את כל הנדרש ואף יותר, אך הנתבעים דרשו להישאר במקום על אף כל המגרעות שלטענתם קיבלו וראו, ומשכך יש כאן מחילה ואין להם כל טענה.

לאחר הדיון שלחו התובעים לביה"ד את תקנון החברה, כאשר החברה מודיעה כי היא פועלת רק כמתווכת בין הנוסע לבין נותני השירותים המבצעים, קרי: חברת תעופה, דירות, השכרת רכב וכיו"ב. כך גם נכתב: "אין החברה פועלת אלא כשליחה מטעם הנוסעים המביאה ליצירת קשר משפטי מחייב בין הנוסע לבין ספקי השירותים בפועל. לפיכך, לא תחול על החברה אחריות כלשהי בקשר למתן או אי מתן השירותים המוזמנים, לרבות ליקוי או רשלנות"וכו'

ביום יב אלול (23-8-18) הוציא ביה"ד החלטה, כי לעת עתה, על הנתבע לשלם סכום של 17,000 ₪ מתוך העלות הכוללת של החבילה כולה, וזאת תוך שלשה ימים, כאשר בסכום זה נכלל עלות הטיסות שהיה על הנתבע לשלם באופן מיידי, וכן חלק מעלות חבילת הנופש, אשר גם לטענת הנתבע – היה עליו לשלם זאת.

לאחר העיון, ביה"ד החליט כדלהלן:

החלטה

א.    מאחר ועד למועד הדיון, כחודש לאחר רכישת החבילה, וכשבועיים ומחצה לאחר חזרתם ארצה, עדיין לא שילם הנתבע כלום, דינה של הנחת המזומן להתבטל.

ב.   באשר למחלוקת הצדדים על סכום התשלום שנקבע, בהיות והצדדים מכחישים זה את זה, ומאידך הנתבע הגיש לפנינו מסמך הצעת מחיר כתובה, אשר שני הצדדים מודים שהוא הסכום אשר נשלח תחילה - לפני הנחת מזומן, למרות שלטענת התובעים סכום זה הינו רק ל-7 ימים, מ"מ מאחר והתאריכים המופיעים בו הינם 9 ימים, ביה"ד קובע כי סכום החוב בגין חבילת הנופש, הוא כאמור בהצעת המחיר מיום 17.7.2018, סך 16,965 ₪.

ג.   בגין הטיסות מחוייבים הנתבעים בתשלום: 9620 ₪, זאת לפי שער של 3.70 לדולר (בהתאם לשער העברות והמחאות של הדולר באותם ימים, וכפי תקנון החברה).

ד.    בגין עגמת הנפש שנגרם לנתבע, ואי קיום תנאים מסויימים, קובע ביה"ד כפשרה הקרובה לדין, הפחתה של 2500 ₪ מעלות חבילת הנופש האמורה בסעיף ב', זאת בהתחשב בכך שפיצוי אינו דבר המחוייב על פי דין, וכל חברה נוהגת כרצונה בעניין זה.

ה.   לאור האמור חוב הנתבע בגין חבילת הנופש והטיסות הינו 26,585 ₪, ובניכוי הפיצוי שנקבע ע"י ביה"ד כאמור בסעיף ד', וכן 17 אש"ח אשר שולמו בעקבות החלטת ביה"ד הנז', יתרת החוב עומדת על 7085 ₪.

ו.      על הנתבע להשלים את יתרת חובו לתובעים כאמור בסעיף ה', זאת עד כ"ג תשרי תשע"ט. 

 באנו על החתום, היום י"ט אלול תשע"ח (30-8-2018)

( - ) עובדיה יוסף טולידאנו- דיין             ( - )צבי לנדמן-דיין            ( - ) שמואל יאקב–דיין

העתק מתאים למקור