מקח טעות בקניית מכשיר חשמלי

פסק דין

בענין שבין

משפחת צ'

(להלן "התובעים")

ובין

משפחת ס'

(להלן "הנתבעים")

א.      הרקע העובדתי וטענות הצדדים

לפני מספר חודשים קנו התובעים מכונה משומשת לסחיטת מיצים מהנתבעים בתמורה ל 2,500 ₪, אחרי שהתובעת ראתה את המכונה עובדת בביתם של הנתבעים. למכונה אחריות של 7 שנים על המנוע ושלש שנים על חלקי הפלסטיק (המכונה נקנתה לפני כשנה). כשקיבלו את המכונה גילו התובעים כי היא מלוכלכת, שרוטה, ולחלק הפלסטיק שדוחס את הפירות נכנסו מעט נוזלים, וכשביקשו להפעיל אותה גילו כי אחד משלשת הפינים המחברים בין מיכל הפלסטיק הנשלף ובין המנוע, שבור, באופן שאינו מאפשר את הפעלתה. התובעים השיבו את המכונה לנתבעים ודורשים לבטל את המקח ולקבל את כספם בחזרה. לדברי התובעים הם אינם מעוניינים במכונה שבורה או בכזו שנשברת בקלות, וכפי שנאמר להם על ידי החברה המשווקת את המכונות התקלה שכיחה במכונות מדגם זה. הנתבעים מצידם שלחו את המכונה לתיקון וקיבלו אותה כאשר כל הפינים שלמים, ובמקום חלק הפלסטיק הסדוק נתקבלו שני חלקים חדשים. לדבריהם בשל מכירת המכונה הישנה הם קנו מכונה חדשה.

ב.      טענת מקח טעות בכלי שבור

התובעים טוענים טענת מקח טעות וזאת בהתבסס על שתי עובדות, האחת, הפגמים שנמצאו במכונה, והשניה, העובדה שנתגלתה לדבריהם, והיא שהמכונה הינה מסוג המתקלקל בקלות. בנוגע לעובדה הראשונה פסק הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל צו סימן ו) במקרה דומה:

"ראובן ושמעון היו באישבילייא, ויש לראובן בתים בקרטבא, ושניהם היו מכירין בהם, במוצאיהם ובמובאיהם ותכונתם וצורתם, והסכימו יחד שימכור ראובן לשמעון הבתים בסכום ממון, ועשו ביניהם שטרי קנסות שלא יחזרו בהם, ולאחר ג' חדשים נעשה המכר. ובין ההסכמה והמכר באו כותים לקרטבא וחנו בבתים ההם וקלקלו בהם מקצת מקומות, ועשנו כותלי הבית מחמת אש שהדליקו בו, ועקרו דלתי הבית והחלונות; וגם הקהל מכרו במס שהיה להם על הבתים דלתות החצר והבית. ושמעון רוצה לחזור במקח, כי נתגלגל קודם גמר המקח והוא לא ידע, והוי מקח טעות; וראובן אומר שדבר מועט הוא, הקלקול, לנגד ערך הבית, ושהוא יגבה מדמי המכר קלקול הבית על פי ערך שמאים. ושמעון אומר: אדרבה, מפני שהוא חשוב מאוד, קלקול מועט נחשב בו למום גדול, והוי מקח טעות. רואה אני את דברי ראובן; כי בית מכר לו, עדיין נקרא בית, אם אירע בו קצת קלקול, מום עובר הוא, ובדמים שהוא מנכה לו יחזור הבית לקדמותו, ואין כאן מקח טעות".

דברי הרא"ש נפסקו להלכה בשלחן ערוך (חושן משפט סימן רלב, ה):

"ראובן שמכר לשמעון בתים שיש לו בעיר אחרת, וקודם גמר המקח נכנסו עובדי כוכבים בבתים וקלקלו קצת מקומות ועשנו הכתלים ועקרו דלתות הבית והחלונות, ורוצה שמעון לחזור בו, וראובן טוען שכיון שהוא מום עובר ינכה לו מן הדמים כדי שיחזיר הבית לקדמותו ויקיים המקח, הדין עם ראובן. הגה: שהרי בית מכר לו ועדיין נקרא בית".

על פי דברי השולחן ערוך  פוסק הנתיבות (ס"ק ח) את העקרון הבא:

"כל שיכול לתקן המום שיחזיר [הבית] לקדמותו בהדמים שינכה לו, ולא יהיה נחשב כפנים חדשות שיהיה נחשב כדבר שלא בא לעולם, מנכה לו מן הדמים. אבל בכותל שלם ונמצא רעוע, כשיתקן אותה ויבנה פנים חדשות באו לכאן, והוי כדבר שלא בא לעולם לכך המקח בטל".

כלומר, כאשר נמצא פגם במקח אזי אם מדובר בפגם שאינו ניתן לתיקון, המקח בטל, גם אם המוכר מוכן להחליף את המוצר במוצר אחר תקין. אולם אם מדובר בפגם שניתן לתיקון רשאי המוכר לקיים את המקח ובלבד שינכה מדמי המקח את עלות התיקון.

במקרה שלפנינו השבר בפין הפלסטיק ודוחס המזון שנכנסו לתוכו מים הינם פגמים שניתנים לתיקון, ואף תוקנו על ידי הנתבעים ולפיכך לא ניתן לטעון בגינם לביטולה של העסקה מדין מקח טעות. הלכלוך והשריטות כשלעצמם אינם פגם שניתן לטעון בגינו לביטול המקח, שכן המכונה נקנתה בחזקת משומשת וחזקה על מכונה משומשת שתהיה מלוכלכת ושרוטה במידה כזו או אחרת. יוער כי התובעים הודו שגם כאשר ראו את הלכלוך והשריטות אמרו לעצמם כי הם מוכנים לקיים את המקח בידם, אולם כאמור גם אלמלי היו מוכנים אין זו טענה לביטול המקח.

ג.       טענת מקח טעות במכונה העשויה להתקלקל

בנוגע לעובדה השניה, שנתברר לתובעים כי מכונה מדגם זה עשויה להשבר, זוהי אינה טענת מקח טעות שכן עובדה זו נאמרה לתובעים על ידי היצרן והיא ניתנת לבירור גם לפני הקניה. ונבהיר את הדברים:

על פי ההלכה לטענת מקח טעות ישנם שני מדדים. האחד, במקרה בו האדם שילם עבור מוצר אחד וקיבל מוצר אחר, שלם, אבל אחר. בנוגע למקרה זה אומרת המשנה (בבא בתרא פג ע"ב):

"מכר לו...עצים של זית ונמצאו של שקמה...שניהם יכולים לחזור בהם"

השני, בו האדם קיבל את המוצר עליו שילם אך מסתבר שהמוצר פגום באופן משמעותי בנוגע למקרה זה אומרת התוספתא (בבא בתרא פ"ד ה"ב הובאה בבבלי בבא מציעא פ ע"א):

"המוכר פרה לחברו...והיה בה מום...הרי זה מקח טעות".

הטענה כי התברר לתובעים כי המוצר עשוי להשבר בקלות אינה עומדת לא במודד הראשון ולא במודד השני. התובעים קיבלו בדיוק את המוצר עליו שילמו ולא שום דבר אחר, וכמו כן הידיעה לפיה מוצר מפלסטיק עשוי להשבר אינה מום שכן כעת הוא שלם, והיצרן מבטיח כי בשנים הקרובות אם ישבר הוא מתחייב לתקנו. רוב מוצרי הפלסטיק המוצעים למכירה צפויים להשבר בפרק זמן שכזה ולפיכך היתכנות שבר עתידית אינה מום.

ד.      קניית המכונה החדשה

זאת ועוד, לדברי הנתבעים, הם קנו מכונה אחרת על סמך הסכמתם של התובעים לקנות את המכונה הנוכחית והחזרת המכונה שלא כדין תסב להם הפסד. במקרה דומה פוסק הרא"ש בתשובותיו (כלל קד סימן ו נפסק להלכה בשלחן ערוך חו"מ סימן של"ג ס"ח) כי כאשר אדם הוציא הוצאות על סמך סיכום עם חברו, מתחייב חברו בהוצאות אלו וזהו המקרה:

"ילמדנו רבינו. ראובן הלך לאומן, ואמר לו: עשה לי כך וכך הלילה ואקחנו למחר, והוא עשה אותו דבר, ולמחר הלך לו ואמר לו: טול הפעולה שאמרת לי לעשות, שאם לא תטלנו, תפסד; וראובן אמר לו: כבר לקחתיה מאחר. תשובה: על מעשה האומן, חייב המצוה לפרוע לאומן כל הפסדו, משום דינא דגרמי...שע"פ דבורו הפסיד".

חשוב לציין כי עצם ההתייחסות לטענה זו מתחיל רק לאחר שהוכרע כי לתובעים לא עומדת הזכות לטענת מקח טעות שכן לו היה זה מקח טעות הרי שקניית המכונה החדשה אף היא נעשתה בטעות אך אין להשית את תוצאותיה על הקונה. אולם מאחר והוכח כי אין כאן מקום לטענת מקח טעות, ורק רצון של התובע להשיב את המכונה ולבטל את המקח, אין לקבל זאת, שכן אלמלי בוצע התשלום על ידי התובעים היתה השבה זו גורמת הפסד לנתבעים.

ה.     הוצאות משפט

הגישה הבסיסית בהלכה היא שלא לחייב בהוצאות משפט אפילו את המפסיד בדין. כך דייקו תוספות (סנהדרין ל"א ע"ב, ד"ה ויוציא) מסוגיית הגמרא הקובעת שכופין את המתדיינים לדון בעירם, וזאת על מנת שלא לגרום להוצאות דרך. לכן, כאשר מדובר בהוצאות שבעל דין הוציא (כגון, על עורך דין), בדרך כלל הוא איננו זכאי להחזר, כפי שנפסק בשולחן ערוך (חו"מ סימן י"ד סעיף ה'):

"המתחייב בדין אינו חייב לשלם לשכנגדו יציאותיו, אף על פי שהזקיקו לדון בעיר אחרת".

גישה בסיסית זו מניחה ששני הצדדים רוצים להגיע לאמת על מנת שאף אחד לא יחזיק ממון חברו שלא כדין, כל אחד סבור באמת ובתמים שהצדק עמו, כיוון שמדובר באינטרס משותף, הם הוציאו הוצאות למען עצמם ולכן כל אחד צריך לשלם את הוצאותיו שלו. לא ניתן להחשיב אחד מהצדדים כמזיק לחברו ולחייבו לשאת לבד את הוצאות חברו. לעומת זאת הוצאות בית דין הן מתחלקות שווה בשווה על שני הצדדים, כדברי המשנה במסכת בבא בתרא (דף קס"ח ע"א):

"אין כותבין שטרי בירורין אלא מדעת שניהם, ושניהם נותנין שכר".

ועל פי הסבר הגמרא שם מדובר בשטרי טענות שכותבים סופרי הדיינים, אותם משלמים שני הצדדים בשווה, כך נפסק בשו"ע חו"מ סימן יג סעיף ג'.

כך גם בנידון דידן באגרת בית הדין ישאו הצדדים בשווה ובמידה והיו לצדדים הוצאות נוספות כל צד ישא בהוצאותיו.

ו.        החלטה

א.      הנתבעים ישיבו את המכונה שברשותם לתובע.

ב.      הנתבעים ישלמו לתובע 100 ₪, מחצית מן הסכום ששילם עבור אגרת בית הדין.

ובזאת באנו על החתום היום ה' מנחם אב תשע"ו.

__________________        ________________                        _______________

הרב טוביה שלמה בר אילן         הרב יגאל אריאל - אב"ד                        הרב אורי סדן