תשס"ב/7
שבין: עמותת א' המוצגת
ע"י היו"ר הרב א'.
לבין: ב'.
בנושא: חוב המגיע ממנו לעמותה עבור טיפול שינים.
הרב א': משפחת ב' קיבלה שירותי רפואה במרפאה עוד בשנת 99 למניינם וטרם שילמו את יתרת החוב בסך 4,745.50 ש"ח, אנו דורשים שבית הדין יחייב את הנתבע לשלם את החוב.
מר ב': איני מכחיש את העובדות אולם מצבי הכלכלי הוא קשה, איני עובד, אני מקבל תמיכה מביטוח לאומי ואשתי עובדת רק קצת, ככה שאין לי ממה לשלם.
ע"כ עיקר הטענות, הצדדים חתמו על שטר בוררות.
היות ואין הכחשה בין הצדדים, הדין הוא פשוט, שהנתבע חייב לשלם את החוב כי הוא מודה.
אולם בהתחשב במצבו הקשה, בית הדין נותן לו ארכה של פריסת החוב לתשלומים, דהיינו שישלם כל חודש לפחות 100 שקל בתאריך 28 לחודש, אופן התשלום הוא במזומן במזכירות המרפאה, באם מצבו הכלכלי ישתפר הנתבע התחייב לסלק את החוב בהקדם.