בס"ד
מס. סידורי:281
בעלי חיים למכירה שמתו בידי מתווך ערבי
שם בית דין:קרית ארבע
דיינים:
הרב ליאור דוב
תקציר:
מוכר מסר צאן לעבד, מתווך גוי. עבד האכיל את הצאן בשעורה ובעקבות כך מתו גדי ותיש. המוכר תובע מעבד את דמי הגדי והתיש כיוון שלטענתו ידע שצאנו ניזון ממרעה ולכן פשע כשהאכילו בשעורה. עבד טוען שלא ידע ממה ניזון צאנו של המוכר. עבד טוען שבצע את המכירה בחינם בתור טובה למוכר.
פסק הדין:
בית הדין פסק כי עבד פטור מתשלום כיוון שלא הוברר שפשע וכן אין דיני שומרים בגוי.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:
התובע: א, בעל הצאן
הנתבע: ב, ערבי המתווך בין בעל הצאן לקונים
עובדות וטענות
לפני כשנה היו לי חמישה טלאים ותיש וגדי למכירה, ודברתי עם ע' והוא אמר לי שמ' יקנה, ואם לא אזי הוא ימכור אותם בשוק. שלחתי את הצאן עם ע', הוא פעל בתור שליח שלי. ביום שישי התקשר ע' שיש לו קונה לחמישה הטלאים בתשעים דינר. הסכמתי למחיר למרות שהיה נמוך כי הייתי לחוץ לכסף. את הגדי והתיש לא מכר, וביום ראשון הודיע שהם מתו. מצבם הבריאותי היה תקין, לדעתי יש פשיעה מצידו כי הם מתו מאכילה מופרזת של שעורה. ע' ידע שהצאן שלי ניזון ממרעה, ויש שלבים כדי להאכיל אותם בשעורה, כמו כן מקובל כשמוכרים צאן תמיד נשאר חלק מהסכום ביד המוכר (המחזיק).
טענות הנתבע (ע', ע"י מתורגמן)
ביום המכירה מכרתי רק 5 טלאים ואת השנים הנותרים לא מכרתי כי היו כחושים,
הם באמת אכלו שעורה וכתוצאה מכך נוצרה להם בעיה, אני לא לוקח הצאן למרעה, אלא נותן
להם אוכל בבית. לא ידעתי מה התפריט של צאן י', ולכן שמתי אותם ביחד עם הצאן שלי,
ביום הראשון התקשרתי לי' מה לעשות עם אלה שמתו וי' אמר לזרוק לזבל.
שאלה: האם ע' קבל תשלום עבור הטיפול?
תשובה: אני עשיתי בתור טובה ללא תשלום. מכרתי רק בתשעים דינר ולא יותר ומ' העיד על זה. ע"כ עיקר הטענות. הצדדים חתמו על שטר בוררות.
בירור הדין
א. עלינו לברר האם הייתה פשיעה מצד ע' שלא בדק את תפריט האוכל
של הגדי והתיש.
ב. אם נאמר שהיתה פשיעה האם במציאות המתוארת בטענות יש חיוב
תשלומים כשהיתה פשיעה?
יש בפנינו סתירה בין טענות התובע שטוען שע' ידע שהצאן של התובע הוא צאן מרעה ואינו מסוגל לאכול שעורה באופן חופשי, לבין טענת ע' שטען שלא ידע שהגדיים
הם צאן מרעה. לכן, מספק לא ניתן לומר שע' פשע שלא שם לב מה שהגדיים אוכלים. אמנם
יש בתלמוד (ב"מ מב, ב) סוגיה בה מובא שמסרו שור לרועה ולא היו לו שיניים,
ולכן הוא לא אכל וכתוצאה מכך מת. על כך אומרת הגמרא: היות והרועה הוא שומר שכר היה
צריך לבדוק אם הבהמה אוכלת.
המקרה בגמרא לא דומה למקרה שלנו כלל. כאן הגדיים אכלו כמו כל הצאן של ע' ולטענתו לא ידע שהאוכל הזה לא מתאים להם בכמות מופרזת, וכאן היתה צריכה להיות
תביעה לתובע שהיה צריך להגיד לע' מה הגדיים אוכלים. מה גם שלפי דברי ע' הוא
עשה הכל בחינם ולא קיבל תשלום וממילא אין עליו דין שומר שכר.
וכעת ניגש לברור השאלה השניה, אם נאמר שהיתה פשיעה האם הוא חייב בתשלומים,
הנה הרמב"ם (בהלכות שכירות פ"ב) ומחבר שו"ע (ח"מ ס' ש"א סע' ט') פוסקים שדיני שמירה וחיוביהם לפי התורה הם רק בתוך עם ישראל, ואם מדובר
במי שהוא מעם אחר, אם אין התחייבות מפורשת לא חלים עליו דני שמירה. המחבר עוסק
במקרה שהשומר הוא ישראל, ואילו הסמ"ע (ס"ק י"ב) מדבר על מקרה
שהשומר הוא אינו יהודי. ולכן בנידון דידן לא חלים דיני שומרים לחיוב תשלומים.
אומנם יש מחלוקת בתחילת הסימן בין המחבר והרמ"א בכל אותם המקרים שהתורה מיעטה מדין שומרים אם חייב כשפשע בהם, לדעת הרמב"ם חייב והרמ"א מכריע שלא, אם כן בנידון שלפנינו, גם אם נאמר שהיתה פשיעה מצד השומר הלא לרמ"א הוא פטור, ומה גם שלפי הבירור שלמעלה לטענת הנתבע לא היתה פשיעה מצידו.
פסק הדין:
אין לחייב את ע' במיתת שני הגדיים.
אני מקוה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.
בכבוד רב,
הרב דב ליאור
ראש הישיבה ורב העיר
תגיות
בכדי להתייחס לפסק דין זה, לחץ כאן
