הגשת שובר על מילואים לביטוח לאומי

תשס"ז/6

שבין התובע: א', עובד שיפוצים.

לבין הנתבע: ב', מעסיק.

בנושא: תשלום שכר עבודה.

טענות הצדדים:

התובע: עבדתי אצל ב' בשיפוצים כארבע חודשים ולקראת הסוף יצאתי למילואים לעשרים יום, נתתי שובר למעסיק ולפי החוק הוא אמור לשלם לי והוא תובע את הצבא, חיכיתי כחודש וחצי ולא התרחש כלום ובררתי בביטוח לאומי ואמרו לי שהוא לא הגיש את התביעה בכלל. התביעה שלי היא שישלם לי עוד סך 4,320 ש"ח עבור חודש אוקטובר ויתבע את הצבא וכן שיתן לי תלושי שכר של שני חודשים.

כמו כן היו לי הוצאות נסיעה לקריה בגללו בחינם בסך 30 ש"ח וכן הוצאות משפט.

הנתבע: עבור חודש אוקטובר שהוא תובע הוא כמעט לא עבד וכן הוא עבד על בסיס שעות ולא חדשי ולא מגיע לו תשלום, את החודש שחסר לו תלוש אני אתן.

הנסיעה שנסע לקריה לא היתה על דעתי ולכן איני חייב לשלם. כמו כן הוא קנה על חשבוני חומרים בסך 294 ש"ח ואת זה יש לקזז. ומה שתבע הוצאות טלפון היו רק שתי שיחות בלבד, לא היו פיטורין רשמיים, ולאחר המילואים הוא עוד עבד כמה ימים. ולגבי הסכום 294 ש"ח יתכן שזה כבר נוכה.

עד כאן עיקר הטענות. הצדדים חתמו על שטר בוררות.

בירור הדין

בית הדין בירר בדרך שלו, שלפי הנוהג במקרה הנידון התובע צריך להביא שובר מהצבא ולמסרו למעסיק, והלה תובע את הצבא. ולכן נראה לבית הדין שהתובע יביא את הנייר המתאים למעסיק והמעסיק ישלם עבור החודש.

בנוגע לנסיעה אין לחייב את הנתבע בהוצאות נסיעה, הלה עשה את זה על דעתו בלבד.

בנוגע לסכום דמי החומרים יש לראות בתלוש המשכורת אם קזזו אם לאו ולפי זה להפחית מהתשלום.

בנוגע לתשלום הוצאות משפט בדרך כלל הצד התובע משלם, אלא אם כן הנתבע סרב להופיע ובנסיבות שלפנינו לא נתקיימו התנאים האלה. אולם בית הדין פונה למזכירות המועצה הדתית להפחית את דמי הוצאות המשפט לסכום 150 ש"ח בלבד.

יש לבצע את יתרת התשלום לא יאוחר משלושים יום מעת הגעת פסק הבוררות לידי הצדדים.

בית הדין סבור שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב 

             הרב דוב ליאור                    הרב אהרון אליהו                     הרב ישראל הירשנזון