תשע"א/11
שבין התובע: א'
לבין הנתבע: ב'
בנושא: תשלום פיצויים
תאור המקרה: הנתבע שהוא אבי המשפחה נהל משק חקלאי
בגוש קטיף תובב"א. לאחר הגרוש הפסיק האב לעבוד בחקלאות במסגרת משקו ומכר את
הציוד של המשק לבנו שהוא התובע. אומנם המשק על זכויותיו המשיך להתנהל על שם אבי
המשפחה. נהול זה כלל זכויות לעובדים זרים תיקים במע"מ ומס הכנסה ויצוג כלפי
שאר הרשיות. אומנם בפועל מי שהשקיע במשק זה היה הבן שהוא התובע הוא לקח הלוואות
כדי להשקיע בעסק הוא ניהל בפועל את העבודה והוא החליט היכן להשקיע ולמעשה האב חוץ
מאת "שמו" כלפי הרשויות לא נתן דבר.
במהלך השנים נתנו למשק מענקים מהמדינה (חוץ מהפצויים הישירים שאותם קבל האב) למשק שיוכיח שהשקיע אחר הגרוש. היינו צריך היה כדי לקבל מענק ב' תבחינים השקעה וכן שהמשק הוא משק שגורש מגוש קטיף.
הבן התובע- היות ואני השקעתי ולמעשה בפועל כל
ציוד המשק שייך לי וכן רק אני סכנתי את כספי לי מגיע כל כספי המענק הנ"ל. כמו
כן ידוע לי שזכויות ללא סיכון כמו קנית קרקע מזכאי גוש קטיף הייתה שווה זכות הקניה
כ10 עד 15%. כאן אני מוכן לתת לאבי 30% מהמענק.
האב הנתבע- נכון הוא שהבן השקיע אבל אני חושב
שהיות ויש עוד ילדים והמענק נראה לי שמגיע להם אני צריך לקבל חצי (האב הגיש
לביה"ד תחשיב מסוים אבל בסופו של דבר בקש חצי מהמענקים).
ראשית יש לציין את היחס הטוב והחם בין
הבן לאב על אף המח' הכספית.
אומנם נראה שאין זו שאלה הלכתית אלא
שאלה של שמאות כמה שווה זכות של כל אחד מהצדדים.
לכן נראה שאם ישנו שמאי לדברים הללו
הצדדים צריכים ללכת לשמאי המוסכם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. במידה ואין שמאי
כזה או שהצדדים לא הלכו לשמאי נראה שיש לחלוק ש33% יקבל האב והשאר יקבל הבן היות
ובסופו של דבר הוא השקיע במשק והוא סיכן את כספו.
לסכום: על הצדדים ללכת לשמאי מוסכם תוך ל' יום מיום מתן הפסק. במידה ולא ילכו לשמאי מוסכם יש לחלק את הכספים 33% לאב והשאר לבן.