תשס"ד/2
שבין: הגב' א'.
לבין: מר ב'.
בנושא: הזמנת סורגים לדירה.
תובעת הגב' א': הזמנתי אצלו שלשה סורגים לחלונות והוא
דרש 1200 ש"ח לבסוף הוסכם על 1000 ש"ח, נתתי לו 500 ש"ח מזומן
והיתרה בצקים דחויים.
בהתחלה היה מדובר על סורגים לרוחב ובני לא רצה אלא לאורך, הוא טען שכבר עשוי ואיך שהוא הסכים לשנות. שלשה חודשים רדפתי אחריו ואי אפשר היה למצאו בטלפון, וכעת הוא רוצה תשלום במזומן, ואני לא מוכנה אלא רק בצ'קים דחויים.
נתבע מר ב': אני לא מסגר אבל היות והיא בקשה ממני
אמרתי אני ארכיב, דברתי עם מסגר בגוש וסוכם על סך 1300 ש"ח. יש שלוקחים עבור
סורג אחד 550 ש"ח, ויש 450 ש"ח, ובית הדין בירר שיש אפילו 200 ש"ח.
לקחתי מידות ומסרתי למסגר בינתיים אמי חלתה ולכן לא השבתי על הטלפון שלה. ביקשתי מהמסגר שישנה מרוחב לאורך למרות שהוא כבר יצר אותם הסכים להחליף, היא הפיצה בין אנשים שאני שקרן וגנב. אני לא סומך על דבריה ורוצה את התשלום המלא במזומן.
ע"כ עיקר הטענות, הצדדים חתמו על שטר בוררות.
הבעיה העיקרית העומדת בפנינו, היא הסתירה הגלויה לגבי התשלום עבור הסורגים, שלטענת התובעת הוא על סך 1000 ש"ח ולטענת הנתבע הוא על סך 1300 ש"ח.
בית הדין סבור, היות ויש לו סמכות מהצדדים גם להטיל פשרה, שיש לערוך פשרה בין הצדדים.
שהתובעת תוסיף עוד סך 150 ש"ח ותשלם סך הכל עוד 650 ש"ח, אבל היות ונוצר אי אמון גדול בין הצדדים, בית הדין מכריע שבאם מר ב' אמור לבצע את התקנת הסורגים, הגב' א' תפקיד צ'ק בנקאי בידי מזכירות בית הדין על סך 650 ש"ח ועם תום ביצוע ההרכבה המזכירות תיתן את הצ'ק לידי מר ב'.
לסיכום: ב' ישלים את ביצוע הרכבת הסורגים והגב' א' תשלם סך 650 ש"ח בצ'ק בנקאי עבור העבודה באופן שבית הדין הציע.