שכר דירה ויחסי שכנות

 שבין התובע: מר א', תושב ע'.

לבין הנתבע: מר ב', הפעיל המרכזי במקום.

בנושא: יחסי שכנים.

תיאור רקע:

מר ב' גר בע' כבר כמה שנים, השטח שייך למדינה, והוא בכוחותיו הקים כמה מבנים, ועושה מה שיש לאל ידו כדי להחזיק את המקום.

מר א' בא לשם לפני קרוב לשנה, מתוך גישה חלוצית וליישב את הארץ. הוא שכר מבנה של מר ב' ובחדשים האחרונים נתגלו ביניהם חילוקי דעות.

התובע:

המקום מצא חן בעיני וכן סידרתי את ילדי במוסדות חינוך בסביבה ואני מעוניין להישאר כאן ומר ב' מציק לי, נתן לי סטירה בנוכחות הילד וכן התנהגותו קשה ובגללו עוזבים משפחות שבאו לגור במקום.

אני דורש שהוא יתנצל על התנהגותו ויתקן את עצמו לעתיד. כמו כן אני תובע ממנו סכום כשלושים אלף ₪ דמי שמירה ועבודה במקום, וכן איטום ובידוד שעשיתי למבנה שאני גר בו בסך 1200 ₪, כמו כן הוא סגר לי את המים והחשמל.

הנתבע:

הוא מוציא עלי לשון הרע וחלק גדול מדבריו אינם נכונים, הוא חייב לי שכר דירה 3 * 900 ₪ פלוס הוצאות משפט בסך 500 ₪, אני מעוניין שהוא יעזוב אם לא טוב לו כאן, אני הקימותי את המקום.

ע"כ עיקרי הטענות, הצדדים הרחיבו בטיעוניהם, אולם זאת התמצית.

הצדדים חתמו על שטר בוררות.

בירור הדין

נושא הדיון בפנינו מתפרס לשני תחומים, תחום ממוני ותחום יחסי אנוש:

בתביעה הממונית:

בית הדין ראה את החוזה הראשון ביניהם שהיה אמנם לזמן קצר ושם בסעיף 17 מוזכר מפורשות שהשוכר מתחייב בזמנים מסוימים לשמור על המקום ולהאכיל את בעלי החיים בהעדרו של ב', ולכן אין מקום לדרוש שכר שמירה ועבודה. אבל הוצאות שהשקיע התובע בהשבחת המבנה על ידי איטום ובידוד כן יש לקבל - בסך 1,200 ₪.

בתביעה הנגדית יש לקבל את הטענה לתשלום עבור שכר דירה בסך 2,700 ועוד 500 ₪ עבור הוצאות משפט, בסך הכל 3,200 ₪, בניכוי ההשקעה בהשבחת הנכס - לתשלום 2000 ₪.

את התשלום יש לבצע תוך שלושים יום מעת הגעת פסק הבוררות לידיהם.

בנוגע לתחום של יחסי שכנים שהידרדרו:

קודם כל בית הדין סבור שעל הנתבע לחזור ולאפשר לתובע את חיבור המים והחשמל, בייחוד בקיץ מבלי להכניס את זה לסל המריבה שביניהם.

לאחר העיון בנושא מכל היבטיו, סבור בית הדין שעל מר א' לעזוב את המקום כי שניהם ביחד אינם יכולים להסתדר ומר ב' הוא הראשון שבא למקום לכן יש לו זכות קדימה.

היות ואנו לקראת סוף שנת הלימודים בבתי ספר יש מספיק זמן למר א' כחודשיים לחפש מקום חילופי לו ולילדים ולסדרם במוסדות חינוך.

העזיבה תהיה לא יאוחר מראש חודש אלול תשס"ח.

על מר ב' להתנצל על התנהגותו כלפי מר א', ואם הוא התנצל וזה לא התקבל אצלו, צריך לנסות עד שלוש פעמים, כדי לפייס ולהפשיר את המתח שביניהם כפי שנפסק בשו"ע או"ח ס' תר"ו סע' א'.

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

כמו כן בית הדין סבור שאם המקום יתרחב למעלה מעשר משפחות ומר א' ירצה לחזור דווקא לע' יש לאפשר לו.

בכבוד רב

             הרב דוב ליאור                    הרב אהרון אליהו                   הרב ישראל הירשנזון