נזק לאחר שימוש במקרר ללא רשות

התובע: א, בחור ישיבה, בעל המקרר

הנתבע: ב, עמותה מסוימת

עובדות וטענות

תיאור המקרה

משפחה מסוימת (להלן, המשפחה) התארחה בשדרות במסגרת שבת הזדהות המאורגנת ע"י עמותה מסוימת.

המשפחה שוכנה בפנימיית הישיבה בחדר אשר היה בו מקרר השייך לאחד מבחורי הישיבה.

הבחור לא ידע שהכניסו אורחים לחדרו והאורחים חשבו לתומם שהרשות לשימוש בחדר כוללת את המקרר. כאשר הבחור חזר לחדרו ביום ראשון הוא גילה שהמקרר אינו עובד. טכנאי שבדק את התקלה מצא שהמדחס התקלקל.

טענות התובע 

התובע רוצה השתתפות במחיר תיקון המקרר על סך 1000 ₪. אפשרות אחת היא שימוש לא סביר במקרר, אפשר שאחד הילדים השאיר את המקרר פתוח וזה גרם לעבודה רציפה של המדחס.

בכל מקרה אין רשות שימוש במקרר פרטי לכן יש פה דין של שואל שלא מדעת החייב באונסים.

טענות הנתבע 

נציג העמותה, טוען המקרר ישן ופשוט הגיע זמנו ללא קשר לשימוש בשבת.

בירור הדין

מי הנתבע? 

התובע פנה לעמותה בתביעה לפיצוי, הוברר לתובע שיש לו אפשרות לתבוע את המשפחה ישירות. אולם התובע נעתר לבקשת העמותה וויתר על זכות התביעה מהמשפחה [יש כאן וויתור על אפשרות הודאת בעל דין - אפשר שהמשפחה הייתה מודה שהמקרר היה פתוח הרבה זמן וזה גרם לקלקול].

העמותה הסבירה לתובע שהמשפחה באה בהתנדבות לעיר ובמשך השבת נגרמה למשפחה אי נעימות, לכן לעמותה חשוב להשתיק את התביעה על מנת לא ליצור אי נעימות נוספת. מנגד העמותה קיבלה על עצמה לשלם במקום המשפחה אם בית הדין יחייב. כלולה בכך קבלה על עצמם שכל הטענות של העמותה הם רק בגדר ספק, שהרי הם לא פונים למשפחה וממילא אין להם אפשרות לטעון טענה ודאית. כל זה כלול בכלל ההסכמה[1] של העמותה לשלם במקום המשפחה.

חיוב מדין מזיק

לגופו של עניין, הטענה ששימוש לא אחראי במקרר מצד המשפחה גרם נזק, זו טענה קלושה. קשה להעלות על הדעת שהמקרר הושאר פתוח שעות ארוכות אנו עוסקים במשפחה מהיישוב, יותר מסתבר שסיבת התקלה היא כפי שאמר הטכנאי - מדחס ישן מתקלקל מאליו.

חיוב מדין גנב

חיוב גניבה קיים רק אם ישנו מעשה הוצאה מרשות הבעלים, כך למדנו במשנה בבבא קמא "היה מושכו ויוצא, ומת ברשות הבעלים, פטור"[2]. כאן לא נעשה מעשה הוצאה מרשות הבעלים, השימוש במקרר היה בתוך חדר הפנימייה.

חיוב מדין שואל שלא מדעת

אולם יש לדון מצד חיוב שואל שלא מדעת- גזלן הוא[3]. מצאנו דעה המחייבת שואל גם ללא מעשה קנין. נתיבות המשפט (שמ, ח) חידש: שואל מתחייב באחריות שמירה ברגע שהתחיל להשתמש בחפץ אף שהוא עדיין ברשות הבעלים. אם כך גם שואל שלא מדעת יתחייב כבר על ידי השימוש.

ומכאן שלמשפחה יש דין של שואל שלא מדעת החייב אף באונס, אף שאין הוצאה מבית הבעלים[4].

יש להביא בחשבון את הנסיבות: המשפחה חשבה בתום לב שהיא משתמשת ברשות במקרר לכן אין לה דין גזלן. אדם לא הופך לגזלן כאשר הוא חושב שיש לו רשות, ואין לו שום כוונת זדון להוציא את החפץ מיד הבעלים (קצות החושן שמח, ד: "בגניבה אינו מחייב בשוגג", עיין עוד נתיבות המשפט שמח, ט).

בנוסף ניתן לראות את גמר השימוש במקרר כמעשה החזרה של המקרר. יש עדות על כך שהמקרר היה תקין במשך השבת לכן נחשב הדבר להחזרה. ולמרות שלא היתה מודעות של הבעלים נחשב החזרה (רמ"א חו"מ רצב, א - שואל שלא מדעת שהחזיר את החפץ למקמו הראשון פטור).

לאור מה שהתבאר אין לנתבע מעמד של גזלן לכן הוא פטור מאחריות על הנזק למקרר.

חיוב על השימוש במקרר 

יש לדון על תשלום דמי ההנאה מהמקרר. בדרך כלל גנב קונה את החפץ בקנייני גזילה לכן הוא פטור מתשלום עבור השימוש בנכס הגנוב. לעומת זאת אדם הנהנה מחפץ חבירו חייב לשלם לו שו"ע חו"מ שסג). עלות ההנאה היא: ההפרש בין חדר באכסניה ללא מקרר, לחדר עם מקרר, מדובר בסכום של כ- 20 ₪.

לא כל הנאה מחייבת תשלום לפעמים כופין על מידת סדום לכן "זה נהנה וזה לא חסר פטור" (פני יהושע בב"ק כ). השאלה האם ישנו חסרון כל שהוא למקרר, שהרי בתוספות (כתובות ל, ב) מובא שניתן לחייב בגלל חסרון פחות משוה פרוטה ולגלגל בזכותו תשלום מלא של ההנאה (אצלנו 20 ₪).

החיסרון שנמצא במקרר לאחר השימוש הוא לכלוך. בנוסף יש לטעון שבחפץ חשמלי כל שימוש הגורם להפעלת המנוע גורר בלאי למנוע, הפעלה מחודשת הנגרמת על ידי פתיחת הדלת גורמת לתרמוסטט ולמנוע בלאי. דעת רוב הדיינים[5] לפטור משום שלכלוך אינו הוצאה כספית ואינו בגוף החפץ, וכן הבלאי למנוע, אינו משמעותי.

מסקנה

1. העמותה בשם המשפחה פטורה מתשלום הנזק למדחס.
2. גם לגבי האוכל שהיה במקרר והתקלקל אין אחריות לעמותה על כך הם לא גרמו את הקלקול במדחס.