שבין: הגב' א', נציגת מועצה.
לבין: משפחת ב', תושבים.
בנושא: זכותם בדירה.
התובעת: הזוג הצעיר
ב' פנו אלי ובקשו ממני דירה בשכונה ש', מתוך התחשבות ולפנים משורת הדין שמתי אותם
בראש הרשימה, משפחת ג' אמורה היתה לעזוב, ואני הייתי מוכנה לתת להם דירה בת 3
חדרים של משפחת ד', ואת הדירה הגדולה (של משפחת ג') למשפחת ד' (שלהם 4 ילדים), הם
פעלו מאחורי גבי ופלשו לדירת ג' בלילה, הייתי יכולה להוציא אותם ע"י משטרה
ולא עשיתי זאת, וכעת זה ניתן לעשות רק באמצעות בית משפט, והיות והם לא התפנו
ניתקתי להם את המים, הגעתי לסיכום עם משפחת ב' שהם יעלו למעלה ואת הסכום ששילמו למשפחת
ג' עבור הרחבת הדירה, משפחת ד' תשלם להם באמצעותי לאחר שאוודא שאכן הם שילמו.
אני דורשת שהם יתפנו
ויעלו למעלה, והדירה בת 4 חדרים תימסר למשפחת ד'.
הנתבעים: אנו סיכמנו
עם משפחת ג', אמנם היה סיכום עם א', ומשפחת ד'
שנעלה ולחצנו ידים, אבל זה היה בכפיה וחזרנו בנו, גם התנהגותה של משפחת ד'
לא היתה טובה.
הצדדים הרחיבו בתיאור המאורעות, אולם זה
תמצית הטענות, הצדדים חתמו על שטר בוררות כמקובל.
עלינו לברר אם המועצה באמצעות גב' א' היא בכלל צד בענין או
שמדובר בפלישה שאין למועצה שום זכות.
בית הדין דרש שגב' א'
תביא אישור ואכן היא הביאה אישור ממשרד השיכון שנשלח למועצה, מתאריך י"ג כסלו
תשס"ב (28/11/01) שבו משרד השיכון מיפה את כוחה של המועצה על שכונת ש'.
למועצה יש סמכות לפנות
למשטרה על מנת למנוע פלישה, כמו כן המועצה כתבה מכתב מתאריך כ"ו אייר
תשס"ב (8/5/02) ובו הודעה לכל הדיירים שמעתה לא יהיה שום אכלוס אלא בתיאום עם
המועצה.
מכל האמור לעיל רואים בעליל שהמועצה נכון לעכשיו היא ברת רשות לטפל בדירות האלה, ומה גם שהיה סיכום ביניהם גב' א', ב', ומר ד' על אופן העברת הדירה למשפחת ד', וטענת משפחת ב' כי זה היה בכפיה קשה לקבל. לבית הדין התברר שלא היה שום איום אפילו מילולי כלפי משפחת ב' לפנות את הדירה.
גב' א' תתאם את הנושא שמשפחת ב' יעלו לדירת משפחת ד', ומשפחת ד' תשלם את מה שמשפחת ב' שילמה למשפחת ג'.
יש לבצע את פסק הבוררות תוך שבוע מעת הגעת פסק הבוררות לאנשים הנוגעים בדבר.