פשרה בפירוק שותפות

ב"ה תש"ס 

התובעת: הגב' א',

הנתבעת: הגב' ב',

בנושא: תביעת ממונות בעקבות פירוק שותפות בחנות.

טענות הצדדים:

תיאור הרקע: שתי הגברות הסכימו ביניהן על פתיחת חנות על בסיס שותפות, את רוב הכסף השקיעה הגב' ב' ואילו את הידע, המוניטין והבאת לקוחות הביאה הגב' א'. העסק החזיק קרוב לשנתיים, ואז אירעה תקלה שבעקבותיה גב' א' נעלבה מאוד והחזירה את המפתחות.

התובעת: אני השקעתי בתחילה סכום 3,500 ש"ח וכן ב', ואחר כך השקעתי עבודה, לא קבלתי משכורת קבועה כי קבלתי רק בהתאם לרווחים, שנשאה החנות. ב' השקיעה יותר, אולם איני יודעת בדיוק כמה. מהכסף השוטף בחנות קנו גם ציוד שמשרת את החנות, וכן ריהוט מסויים, וכן החזר חובות, אני איני יודעת כמה לתבוע מב' ואני סומכת על שיקול דעת בית הדין.

הנתבעת: אני השקעתי את רוב הכסף, בתחילה 3,500 לאחר מכן 12,157 ש"ח בתאריך 12/97 ועוד 20,000 ש"ח בתאריך 4.5.98 ועוד 17,000 ש"ח, והסכום הזה שילמנו ביחד. ככה שהשקעה שלי לבד היא 32,190 ש"ח.

כשעברנו למקום אחר שילמתי שכירות מראש ואותה לא קיבלתי עדיין בחזרה. שלשה חודשים כן קיבלתי על החשבון, אולם לאחר מכן לא היה כסף, והחוב כולו נשאר אמרנו שיהיה לכל אחת מאתנו 2000 ש"ח כמשכורת, והיתרה לפרעון החוב בחזרה. אני הייתי עובדת מ 8:30 בבוקר עד הערב ואחר כך כשילדתי ונסעתי לחופשה, לקחתי עוזרת ובאותו זמן לא לקחתי לעצמי כלום, כי את הסכום שאני הייתי אמורה לקבל נתתי לעוזרת.

יש לנו הרבה צ'קים דחויים עבור סחורה מתל אביב וטרם שילמנו, הכל רשום על שמי הן החנות והן הצ'קים, יש דברים שקנינו מהרווחים מהחנות כמו מכונות חישובים, קו טלפון שטרם שילמנו.

לפי מיטב ידיעתי יש עוד חוב לתל אביב בסך 40,000 ש"ח. א' עזבה אותי באמצע ויש הרבה חובות, והכל עלי כולל חוב מס הכנסה בסך 7,000 ש"ח. אני מוכנה להחזיר לה את מה שהשקיעה סך 3,500, שלוש מאות שלחתי לה לפני יום כיפור. בינתיים החנות עובדת, בעוד כשלושה חודשים אני צריכה לשלם שכירות מראש איני יודעת כיצד אעמוד בזה.

ע"כ עיקר הטענות הצדדים חתמו על שטר בוררות.

בירור הדין

נושא הרווחים שנובעים מעסק השותפות מבוארים באריכות בחו"מ סימן קע"ו. בנושא הבירור שלפנינו הצדדים רואים את עצמם כשותפים ולא כפועל שעובד אצל בעל הבית, ממילא גם החובות או ההפסדים אם יהיו הם על חשבון שתיהן, הנתבעת השקיעה את רוב הכסף והתובעת השקיעה ידע נסיון, מוניטין והבאת לקוחות. לפי הנתונים שיש היום לפני בית הדין, קשה מאוד להעריך מי השקיע יותר ומה שוה יותר. מצד אחד ישנה חנות עם ציוד וסחורה, ומצד שני רובצים חובות גדולים עליה וכן תשלומים עבור מס הכנסה ושכירות בעתיד.

בנסיבות הקיימות שהתובעת פרשה מהשותפות מבלי לקחת אחריות על החובות קשה לבוא בדרישה לנתבעת שהיא תשא לא רק באחריות אלא גם תשלם לתובעת. לכן בנסיבות שלפנינו בית הדין סבור לעשות מעין פשרה. היות והחנות עם המוניטין שלה תישאר בידי הנתבעת, שהיא תפצה את התובעת בסכום של עשרת אלפים שקל, דהינו 3,500 שהסכימה כבר מאז לשלם (למעט שלש מאות ששילמה), ובנוסף 6,500 ש"ח, כל זה בתנאי שהחנות תמשיך לתפקד ותשא רווחים. הנאמנות לכך תהיה בידי הנתבעת ע"י נתונים שירשמו ע"י רואה חשבון מוסמך שמטפל בניהול החשבונות של החנות, אם יהיו רווחים הנתבעת תתן לתובעת בהתאם ליכולתה, בין שלש מאות או חמש מאות שקל לחודש עד תשלום של עשרת אלפים שקל, שבית הדין מצא לנכון שיהיו כפיצוי עבור ההשקעה שהשקיעה התובעת.

לסיכום: הנתבעת תשלם לתובעת 9,700 ש"ח בתשלומים שבין 300 ל-500 ש"ח לחודש, כל עוד החנות נושאת רווחים.

בית הדין מקוה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב 

    הרב דב ליאור                       הרב אהרון אליהו                            הרב שלום אילוז