קבלן שהועסק חלקית לטענתו

 התובע: מר א' – חברת א' בע"מ.

הנתבע: ישוב ב' – מיוצג ע"י ג' (פרויקטור) וד' (מזכיר היישוב).

בנושא: תביעה בעקבות עבודות שיפוצים.

טענות הצדדים:

התובע: נתבקשתי לתת הצעת מחיר לשיפוץ 7 קרוונים בב', הצעת המחיר שנתתי הייתה תוך כדי הסתמכות על כך שאני אשפץ את כל הקרוונים. בעקבות כך נתתי עוד הנחה של 6%. במהלך העבודה על הקרוון הראשון קוצץ לי עוד 36,000 ₪, היות וג' (נציג ב') אמר לי שהוא רוצה לשמור כסף לסוף העבודה, ביצעתי את העבודה, גמרתי לפני הזמן, היו ליקוים שתוקנו ע"י. בסוף העבודה הגשתי חשבון על תוספות (לפי מחירון דקל) בסך של 22,000 ₪. ב' קצץ מזה חצי ללא סיבה. כמו כן שום חוזה לא נחתם עד היום, הייתה לחיצת יד עם ג' ותו לא. נכון הוא שהוחלפו מס' חוזים לחתימה (החוזה האחרון נמסר לידי בסוף העבודה על הקרוון).

לכן אני תובע:

א. רווח קבלני על קצוץ עבודה בסך של 18000 ₪ (כל העבודה 36000 ₪, הרווח הקבלני הצפוי היה כאן של 50%).

ב. על הקצוץ מהתוספות סך של 10,000 ₪.

ג. רווח קבלני של 25% על שאר הקרוונים בסך 234,000 ₪.

הנתבע: מעולם לא הבטחנו לתובע שפוץ של כל הקרוונים אלא תמיד נאמר שיש ברקע עוד 6 או 7 קרוונים. ובאמת היה רצון להמשיך עם התובע ונאמר שעל סמך ההתקשרות ושביעות רצון תתקבל ההחלטה. ג' ימים לפני שהתחיל את העבודה שלחתי במייל העתק חוזה ובחוזה כתוב בפרוש שיש רק קרוון אחד. נפגשנו שוב ככל הנראה לפני תחילת העבודה ובה נאמר לקבלן שכעת אנו יורדים מכל הסעיפים של עבודות החוץ, אם הוא לא היה מסכים היינו יורדים מכל העבודה (עיין סכומים של הנתבע עמ' 2 סע' 6). כמו כן בטיוטה הראשונה של החוזה לא הופיע כלל ענין של עבודות החוץ. במשך העבודה נמסר החוזה פעמיים לתובע לשם חתימה. כשנגמרה העבודה היו לקויים שתוקנו ע"י התובע, ולבסוף הייתה ישיבה ובה סוכם עם הקבלן על קצוץ של 5,500 בהסכמתו. רצינו להמשיך עם התובע אבל היות והשתנו הדרישות וכן בקשנו שירד מהמחיר והוא סרב, הכנסנו קבלן אחר לעבודה.

מבקשים מביה"ד לחלוט את הצ'ק בסך 5,000 ₪ שנמצא בידינו עבור תיקונים שנתגלו אחר שנכנסה המשפחה לקרוון.

הצדדים האריכו עוד בטענותיהם כמבואר בפרוטוקול ובכתב הסכום שהוגש.

הצדדים חתמו על שטר בוררות כדין.

ברור הדין

א. מעיון בחוזה שהוגש ע"י התובע נאמר בפירוש "המזמינה מעוניינת בשיפוץ כללי ויסודי של קרון מס' 1". גם לשאלת ביה"ד את התובע היכן כתוב בחוזה שישנה התחייבות של הנתבעים לשיפוץ כל הקרוונים ע"י התובע, לא נענתה בתשובה. אומנם יש לציין שהחוזה שהוגש אינו חתום ע"י ב' הצדדים, אבל מחילופי המיילים שהגיש הנתבע ברור הדבר שהתובע ידע מהנוסח הכתוב בחוזה שההתחייבות היא רק על קרוון אחד ותו לא. אם דברי התובע נכונים, הוא היה צריך לפנות כבר בפעם הראשונה שהחוזה הוגש אליו אל הנתבעים ולציין את הפרט המהותי הזה. יתרה מכך, גם אם נאמר שלא היתה טיוטת חוזה או שאין הסכם בלתי חתום מחייב את הצדדים, כלל גדול בידינו המוציא מחברו עליו הראיה, והיות והנתבע מכחיש מכל וכל שהיה סיכום שהתובע ישפץ את כל הקרוונים אלא רק ידיעה שיש "ברקע" כוונה לשפץ עוד קרוונים ממילא דינה של התביעה לרווח קבלני של שפוץ שאר הקרוונים להדחות.

ב. גם התביעה לרווח קבלני של עבודות החוץ הוגשה לביה"ד ללא אסמכתא מחייבת כלשהי, ואם כן דינה של תביעה זו להדחות מדין המוציא מחברו עליו הראיה.

ג. ברור לכל קבלן שבסוף כל בנייה יתכן שיהיה דו"ח תיקונים ורג'קטים שלא בוצעו כיאות ע"י הקבלן. במסגרת ביה"ד אי אפשר לברר מה היה בדיוק הקף התיקונים ומה שסוכם בסופו של דבר. והיות ויש הכחשה מפורשת של הנתבע שהוריד לתובע רק סכום של 5500 ₪ ובהסכמתו (כנראה מחמת עבודה שלא  בוצעה היטב וכד') דינה של תביעה זו להדחות.

לסיכום:

א. כל תביעות התובע נדחות.

ב. לפנים משורת הדין ביה"ד יאפשר לתובע תוך ל' יום מיום מתן פסק הדין להגיש השגות על בקשת הנתבעים לחלוט הצ'ק בסך 5000 ₪ על עבודות שלא ביצע התובע.

בכבוד רב

הרב ישראל הירשנזון                הרב אהרן אליהו                       הרב שלום אילוז