בס"ד


מס. סידורי:378

קנה רכב וגילה בו מום

שם בית דין:קרית ארבע
דיינים:
הרב ליאור דוב
הרב אילוז שלום
הרב אליהו אהרון
תקציר:
אדם קנה רכב ולאחר זמן גילה שהקילומטראז' אינו תקין וטוען שהרכב עבר יותר קילומטרים מכפי שהופיע בו וכן טוען שיש צריכת דלק יתירה והמחיר ששילם מופקע. התובע טוען כי הרכב היה תקין וכי התובע נמנע מלבדוק את הרכב על כן זו בעייתו.
פסק הדין:
בית הדין פסק כי אין ראיה שהמום נוצר לפני המכירה ועל כן אין להוציא ממון מהנתבע, בנוסף כיוון שהתובע לא בדק את הרכב השלים עם מצבו.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

 התובע: מר א', קונה רכב.

הנתבע: מר ב', מוכר הרכב.

בנושא: רכישת רכב.

 

טענות הצדדים:

התובע: לפני כשנה וחמישה חודשים קניתי ממר ב' רכב יד ראשונה כשמד המהירות מראה 82 אלף ק"מ.

לפני הקניה בקשתי לערוך בדיקה בדינמומטר, והלה סרב בטענה שאין לו ביטוח חובה, ולא היה מוכן לשלם ביטוח אפילו ליום אחד. הייתה צריכת שמן יתרה, והספידומטר עלה ל- 92 ואחר כך חזר ל- 80 וקפץ למאה ואח"כ לאפס ואחר כך הגיע ללמעלה ממאתים אלף.

דיברתי עם מר ב' והוא אמר שאינו יודע שום דבר. הלכתי למוסך והם גילו שהספידומטר היה שבור והדביקו אותו, על כן היו כל הקפיצות האלה.

אני שילמתי מעבר למחירון. אני סבור שהרכב עבר יותר קילומטרז' והמחיר ששילמתי הוא מופרז, כל 7 ליטר אני ממלא ליטר שמן. עבור 204 אלף זה גורם לפחת ברכב, אני תובע את ההפרש בחזרה.

 

הנתבע: אני לא אמרתי לו שלא יעשה טסט, רק אמרתי שלי אין זמן, אני עובד בבנייה, ואם הוא היה רוצה יכול לערוך את הבדיקה. האוטו היה במצב תקין וטוב, אנשים רצו לקנות ממני ואפילו במחיר יותר גבוהה מששילם. היה אצלי קרוב ל- 8 שנים ואני לא נסעתי הרבה כי עבדתי במקום ורק מעט נסיעות לירושלים. הקונה היה לחוץ וקנה מהר. אני לא לקחתי יותר כסף, יש דברים שלא כלולים במחירון כמו נעילה מרכזית חשמלית, וכן אימובילייזר. גיסי עובד במוסך והרכב היה אצלו מיום חמישי עד יום ראשון. האוטו היה בשימוש אצלו וכן נתן אותו גם לכמה חברים.

 

עד כאן עיקר הטענות, הצדדים חתמו על שטר הבוררות.

 

בירור הדין 

יש לפנינו טענות הצדדים מבלי שיש עדים לאף אחד מהצדדים.

טענת התובע שמכרו לו רכב במחיר מופרז, והוא גילה בו פגם. אומנם קשה להוכיח אימתי נוצר פגם זה וע"י מי. יכול להיות שהחברים של התובע שנסעו בו נשבר להם הספידומטר, והם תיקנו באופן מלאכותי. כמו כן יכול להיות שזה קרה אצל הנתבע, שנתן את הרכב למישהו אחר וזה דבר שלא ניתן בנתונים שלפנינו להוכיח, ויש לנו כלל בתלמוד המוציא מחברו עליו הראיה. אין ביה"ד יכול לחייב את הנתבע בפחת שנתגלה ברכב משום שאין ראיה חד משמעית שהוא היה קודם.

 

כמו כן היות והנתבע טוען שמצידו לא היתה כל מניעה שהקונה יערוך בדיקה והקונה משום מה לא ניצל את האפשרות, ומה גם שישנה קצת הזנחה מצד הקונה, איך אתה קונה רכב מבלי לבדוק אותו מראש, ויש כאן מעין השלמה עם המציאות.

 

לסיכום: אין ביה"ד רואה מקום לחייב את הנתבע בשום הפרש של פחת.

 

 

בית הדין מקוה שהצדדים יבינו את רוח הדברים, והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב 

הרב דוב ליאור              הרב אהרון אליהו          הרב שלום אילוז

תגיות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il