הערה: לפסק עליו הוגש ערעור זה לחץ כאן.
תשס"ז / 4
טענות הצדדים:
בית הדין נתן כבר פסק בוררות ב י"א שבט תשס"ז בתביעת גב' א' נגד ב' ופטר את ב' מאחריות 15,000 ₪ כי הצ'ק משוך על שם של צ'. ב"כ גב' א' עו"ד א' נתנה שני צ'קים לבדיקה אצל גרפולוגית וחוות דעתה שאדם אחד כתב את שני הצ'קים, ולכן היא רואה את ב' כאחראי שהוציא במרמה 15,000 ₪ במקום 300 ₪ שהם דמי גרירת רכב.
מר ב' מודה שצ'ק אחד הוא מילא ולא את השני. ואילו בשם צ' הוא טען ששניהם צ' מילא, צ' מאן להופיע בבית הדין.
לאחר שמיעת הטענות עוד
הפעם.
בית הדין סבור שאפילו
אם נניח שב' מילא את שני הצ'קים, הוא טוען שכל מה שעשה הוא עשה על דעתה של הגב' א'
שנתנה לו צ'קים פתוחים. ואפילו אם נניח שלא הוא מילא את הצ'ק אלא מסר אותם לצ', גם
המסירה אין לראותה כפשיעה מצד ב', היות ולפי טענתו עבדו אז ביישוב באמונה ואין לחייב מדינא דגרמי אלא במתכוון להזיק לפי דעת הרמב"ם.
והיות ולא נתקיימו כאן תנאים מרשיעים אין בית הדין יכול מספק לחייב את מר ב'.
ביחס למר צ', אין בידי
בית הדין אמצעי אכיפה לחייבו ולעמוד בדין ולהתייחס לטענת א' שהסכום של 15,000
ש"ח הוצא במרמה ממנה.
יש זכות לגב' א' ולב"כ לתבוע אותו בערכאה אזרחית שיש לה אמצעי אכיפה.
הערה: לפסק עליו הוגש ערעור זה לחץ כאן.