תקלות שנמצאו ברכב שנקנה

להערות על פסק זה לחץ כאן

פסק דין מספר ב / 060

התובע: א, הקונה

הנתבע: ב, בעל הרכב

עובדות וטענות

טענות וראיות

בנידון שבין הצדדים ניתן בתאריך _____ פסק דין מספר ב / 060. בהסכמת הצדדים ולטובת העניין ניתן פסק הדין ללא נימוקים. אעפ"כ מצאנו לנכון (אם כי באיחור) לפרט במעט את עיקרי הנימוקים לפסק הדין.

הצדדים טענו טענות שונות בע"פ בפני ביה"ד. כמו"כ הוגשו גם טענות בכתב, מסמכים שונים וסיכומים. להלן עיקרי הטענות:

טענות התובע:

רכשתי רכב מהנתבע במחיר 70,000 ₪ (מחיר המחירון: 86,000). היה ידוע לי כי הרכב היה בעבר בבעלות חברת השכרה וכיום בבעלות פרטית (יד שלישית). המוכר הצהיר כי מלבד טיפול בבלמים (החלפה) לא ידוע לו על טיפולים נוספים שנעשו, אולם הוא מעדיף שניקח את הרכב לבדיקה. בבדיקה התברר כי עדיין יש בעיות מסוימות בבלמים. עכ"פ המוכר הדגיש שהוא מרוצה מהרכב ומוכרו רק מפני שהוא מעונין ברכב קטן יותר.

בנסיעה לגוש עציון זמן קצר אחרי הקניה, הרכב נעצר. נגרר למוסך המרכזי בת"א, שם התברר שהרכב עבר שלוש פעמים טיפול בראש המנוע וישנה היסטוריה של התחממות המנוע. לדברי המוסך יש צורך בטיפול יסודי בעלות 26 – 28 אלף ₪ (מצ"ב). המוכר הודה שאכן הרכב עבר פעם אחת טיפול בראש מנוע, אולם היות ואינו מבין במכוניות לא יחס לכך חשיבות. במוסך בו נערכה הבדיקה הסבירו לי כי אינם יכולים לדעת את ההיסטוריה והטיפולים שהרכב עבר אלא רק את מצבו העכשוי.

לא הייתי קונה רכב במצב זה. לענ"ד זהו מקח טעות. כמו"כ לענ"ד הפחתה של 30,000 ₪ מהמחירון היא סבירה למצב מעין זה.

תשובת הנתבע:

מחיר המחירון לפני שקלול הוא 107,000 ₪. לאחר שקלול 92,165 ₪. כך שלמעשה הקונה רכש רכב בהנחה של 22,165 ₪. (למעשה מדובר על הנחה גדולה יותר משום שהרכב נמכר יחד עם תוספות שונות כמו מערכת איתוראן וכד' בשווי של כ 5,000 ₪.) הסכמתי שהקונה יקח את הרכב לבדיקה בכל מקום שיחפוץ (ואין לו להלין אלא על המוסך הבודק שלא מצא את התקלות, או על עצמו שלא בדק את היסטוריית הטיפולים במוסך בו טיפלתי). במפורש מכרתי את הרכב As is. ללא נטילת אחריות כלשהי. איני יודע מה היו הטיפולים שהרכב עבר (בוודאי לא כשלא היה בבעלותי ו/או ברשותי). לא היה אכפת לי הואיל והדבר נעשה במסגרת אחריות היצרן. לדעתי, מכרתי רכב ללא מום. בהמשך טען הנתבע כי היות ומכון הבדיקה לא מצא מום ברכב, הרי שזהו רכב שאין בו מום. לאורך כל שלבי המכירה נהגתי בתום לב גמור. כמו"כ אני חולק על הסכום הנדרש לתיקון, לענ"ד הצעת המחיר גבוהה ואף כוללת פרטים שאינם קשורים לתקלה הנדונה.

לענ"ד אין אפשרות לביטול מקח במקרה זה, הואיל והדבר יביא להפסד גדול היות והרכב יחזור אלי וירשם ב"יד חמישית" – אין זו החזרת הרכב כמות שהוא. לענ"ד התביעה קנטרנית וראויה להדחות על הסף. No case to answer. "...לא אוכל לקבל תוצאה שלא תהיה דחיית התביעה"!

כאמור נטענו ע"י הצדדים טענות נוספות בחלקן אינן נכונות (כמו ההשוואה לסרסור), או שאין בהן בכדי להשפיע על פסק הדין (כמו הטענה שיתכן שהתקלה הנוכחית אינה קשורה לתקלות הקודמות ברכב, אם היו).

נבהיר תחילה כי הצדדים מאמינים זל"ז בעובדות הבסיסיות (שניהם תושבים באותו ישוב). גם ביה"ד סבור כי לא היתה כוונת זדון מצד מי מהצדדים.

הדיון ההלכתי

א.      ההלכה הבסיסית היא כי אדם המוכר חפץ פגום (באופן משמעותי), הרי זה מקח טעות. לענין זה לא משנה אם ידע המוכר שבחפץ הנמכר יש מום או לא. וכ"ש שלא משנה מי גרם למום זה. כך עולה מכמה וכמה דוגמאות המפורטות בשו"ע^[1]. כך למשל המוכר זרעים שהתברר שהינם פגומים, המוכר ביצים מוזרות, המוכר בהמה ויש נקב בבית הכוסות ועוד. בכל אלו לא היה יכול המוכר לדעת שהחפץ שמכר פגום ואעפ"כ הרי זה מקח טעות, אף שאין עוולה בידו של המוכר.

ב.      יש כמובן להלכה זו מספר מקרים חריגים, אולם אין הם מתקיימים במקרה שלפנינו. כמו למשל כאשר יש ספק מתי נעשית הבהמה טרפה יתכן להעמידה על חזקת כשרות וכד'[2], או כאשר מדובר על מום שכיח[3]. ואין זה המקרה שלפנינו (ע' הערה).

ג.       אין אנו צריכים להכריע בשאלה אם הרכב נעצר בגלל מצבו המכני קודם המכירה או מחמת תקלה אחרת (ואולי אף באשמת הקונה). משום שאנו דנים רק על השאלה אם עצם העובדה שהרכב היה שלוש פעמים במוסך לטיפול יסודי מהווה מום או לא. ובזה נראה לענ"ד דהווי מום. כך גם עולה מדברי המומחים שביה"ד התייעץ איתם.

ד.      והנה הנתבע טען שמכיוון שהסכים ואף הציע לתובע לקחת את הרכב לבדיקה, הרי האחריות למציאת המומים במידה וישנם עוברת למכון הבדיקה. ואכן המ"מ כתב[4]:

"ויש מי שכתב שאם היה הדבר שהלוקח יכל להבחינו לאלתר כגון שיכולין לנסותו ולטועמו ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם אינו חוזר".

וסברתו כנראה משום שסבר וקיבל. אולם לענ"ד זה רק כשהמום ניתן לגילוי בנקל, משא"כ הכא שאף המכון המומחה לבדיקות קניה לא הצליח להבחין במום זה.[5] והאמת שרבים חולקים על עצם יסוד הדין של המ"מ וס"ל שלעולם חוזר אף בכה"ג[6].

ה.     טענת s isA בענין זה שפתי השו"ע ברור מיללו[7]:

"כל הלוקח סתם, אינו לוקח אלא הדבר שלם מכל מום. ואם פירש המוכר ואמר: על מנת שאין אתה חוזר עלי במום, הרי זה חוזר, עד שיפרש המום שיש בממכרו וימחול הלוקח, או עד שיאמר לו: (כל מום) שימצא במקח זה הפוחת דמיו עד כך וכך קבלתי אותו, שהמוחל צריך לידע הדבר שמוחל לו בו ויפרש אותו, כמו המפרש האונאה".

וע' בסמ"ע שם דיון בשאלה מה טעם פסק השו"ע כרמב"ם? האם מטעם שאין יכול להתחייב התחייבות שאינה קצובה, או מטעם שיכול לומר סברתי שכוונתך להשביח המקח, או מטעם דמקילנן במום שחוזר לעולם.[8]

ו.        הנתבע טען שבבתי המשפט מקובל לפסוק שטענת As is מסירה מעל המוכר כל טענה בדבר מומים שיתגלו לאחר מכן. ובכן בדקנו את הפסיקה בענין[9], ולאו דווקא כדבריו, אלא זה אומר בכה וזה אומר בכה. ועוד דלאו מפיהם אנו חיים.

ז.       אכן הנתבע טען שהיות וכך מקובל לפסוק בבתי המשפט הרי שזהו מנהג המדינה. ואם כך הרי שאין כאן טענת מקח טעות שכן שנינו[10]: "כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזירים בו מקח זה, מחזירין. וכל שהסכימו עליו שאינו מום, ה"ז אינו מחזיר בו אלא אם פירש, שכל הנושא ונותן סתם, על מנהג המדינה הוא סומך".

ח.     אכן כבר כ' לעיל שהפסיקה בענין אינה אחידה. נוסיף עוד ומבלי להרחיב את היריעה. לא כל דבר שנפסק בבתי המשפט הוא בגדר "מנהג המדינה". מנהג המדינה הוא דווקא דבר החוזר על עצמו פעמים רבות ומוכר וידוע לרבים. הסברה הלוא היא כתובה בסעיף הקודם: שכל הנושא ונותן סתם על מנהג המדינה הוא סומך. כלומר, יש כאן מעין קבלה לסחור בהתאם לכללים המקובלים בשוק. לא ניתן לומר דבר זה על "As is"[11].

ט.      צודק הנתבע שביטול המקח יגרום לנזק נוסף היות שהרכב ירשם כ"יד חמישית". וא"כ הרי זה מצב שא"א להחזיר המקח. וע"כ נראה במקרה זה לא לבטל המקח, אלא להשלים את ההפרש בדמים.[12] ולמעשה נראה שזהו הפתרון הטוב לשני הצדדים. ואף התובע הסכים (ע' לעיל תמצית טענותיו) לקבל פיצוי כספי ולא דרש דווקא החזרת הרכב. נזכיר בהקשר זה כי ביה"ד הוסמך לפסוק הן לפי הדין, הן לפשרה והן לפי שיקול דעתו.

י.        נזכיר עוד כי במקרה של ביטול המקח היה צריך התובע לשלם לנתבע דמי שכירות על תקופת השימוש ברכב.[13] במקרה הנדון מדובר על קרוב לשבועיים שימוש ברכב, שווה ערך למעלה מאלפיים ₪.

יא.    טענות הנתבע בדבר "מתנות נוספות" שקיבל התובע כגון: מערכת איתוראן וכד'. דינן להדחות. "מתנות" לא נתנו לאחר סיכום העסקה, והמחיר ששולם מתייחס גם אליהן. ואף אילו היה הנתבע מוסיף אותן לאחר ביצוע העסקה, הרי שמחל עליהן בזה שלא תבע תשלום עבורן אפילו ברמז, עד שתבעו התובע.

יב.    אשר ע"כ אף אם נקבל את דברי התובע כי המחיר המשוקלל הינו כ 92,000 ₪. כך שלמעשה לא שילם התובע את מלוא המחיר, ואינו יכול לטעון להפסד מוחלט של עלות התיקון. אולם סו"ס עדיין קבל התובע רכב פגום בשווי פחות מהמחיר ששילם.

יג.     אולם מכיון שהרכב נקנה בשעתו במחיר זול בהרבה ממחיר המחירון, לא ראינו לנכון לחייב יותר מאשר ההפרש שבין עלות הטיפול לבין ההפחתה ממחיר המחירון.

החלטה

1.      הנתבע ישלם לתובע סך 4,000 ש"ח תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.

2.      כל צד יעביר לבית הדין סך 234 ש"ח (עבור חו"ד) תוך 7 ימים מיום מתן פסק הדין.

והאמת והשלום אהבו

         הרב גדעון בנימין                      הרב משה גנץ                       הרב אליעזר שנקולבסקי

להערות על פסק זה לחץ כאן.

[1] חו"מ סי' רל"ב סעיפים י"א, י"ב, י"ח, י"ט, כ' ועוד.

[2] שם סעיף י"א.

[3] שם דעה שניה בסעיף י"ב (ואולי זו גם דעת הרמ"א). והסברה שבמום שכיח הווי ליה (לקונה) לאתנויי ומדלא התנה, סבר וקיבל. ומכאן נראה כי זהו רק במום כגון טרפות או תולעים בקמח או טעויות בספר (אור שמח פ"ז מהל' מכירה) וכד' שבהם אפשר לומר סבר וקיבל. או אולי בדבר הניתן לבדיקה בקלות. אולם במקרה שלפנינו לא נראה לביה"ד כי טיפול שלוש פעמים בראש מנוע והחלפת מנוע הם בגדר דבר השכיח שהיה על הקונה להתנות עליו.

[4] פט"ו מהל' מכירה ה"ג. והביאו הסמ"ע רל"ב סק"י.

[5] וכן נראה מתשובת הרדב"ז ח"ג סי' תרכ"ב שבדיקה שלא אמרינן סבר וקיבל במום שא"א לראותו אלא לאור הנר.

[6] ע' פת"ש שם סק"א שהביא רבים החולקים ע"ז.

[7] שם סעיף ז'.

[8] ע' סמ"ע סקט"ז. אמנם בנתה"מ שם סק"ב הסביר את דעת הטור החולק על הרמב"ם – שבאונאה שמדובר על סכום צריך לידע מהו הסכום ע"מ שימחול, אולם במום כל שיודע שיש בו מום סבר וקיבל. אכן אף שכך הסביר הנתיבות את הטור, לא בהכרח שכוונתו לפסוק כך. ועוד דבפת"ש שם סק"ד הקשה על הנתיבות דבפירוש דבר הרמב"ם גם על הפחתת דמים ולא רק על ביטול מקח. וע"כ שסברת הטור שונה. ועוד הביא בפת"ש שם דברי תשובת ושב הכהן דס"ל דהטור כלל אינו חולק על הרמב"ם בזה, ואכמ"ל. וע"ע בפת"ש הנ"ל שהביא תשובת שבות יעקב הדומה לענינינו דאף אם אמר המוכר איני ערב לך, עדיין יתכן ביטול מקח.

[9] ע' למשל ע/א (ירושלים) 2387/01 ע/א (ירושלים 2427/01) 13 תובעים נגד חיים זקן בנין והשקעות בע"מ בפני השופטים יעקב צמח, עזרא קמא, צבי זילברטל. או ולמשל פש"ר (ת"א) 1202/02 בש"א (ת"א) 21477/02 בש"א (ת"א) 23898/02 בש"א (ת"א) 1680/03 תדיר-גן ב"מ נגד מספר נתבעים בפני השופטת ורדה אלשיך ועוד.

[10] שו"ע חו"מ סי' רל"ב סעיף ו'

[11] ע' גם ב"שורת הדין" ז' עמ' קס"ג ואילך, ובאתרwww.dintora.org  פס"ד של הרב דב ליאור, ובפס"ד של מוע"ד י-ם ח"א עמ' רכ"ט ואילך, המקובל בבתי הדין שונה מהמקובל בבתי המשפט בענין זה.

[12] פתרון זה הוזכר בשו"ע שם בסעיפים ד', ה': "אין מחשבין פחת המום, אפילו מכר לו כלי שוה עשרה דינרים ונמצא בו מום המפחיתו מדמיו איסר, מחזיר את הכלי ואינו יכול לומר לו: הילך איסר פחת המום, שהלוקח אומר: בחפץ שלם אני רוצה. וכן אם רוצה הלוקח ליקח פחת המום, הרשות ביד המוכר לומר: או קח אותו כמו שהוא או תקח מעותיך והחזיר לי מקחי. ראובן שמכר לשמעון בתים שיש לו בעיר אחרת, וקודם גמר המקח נכנסו עובדי כוכבים בבתים וקלקלו קצת מקומות ועשנו הכתלים ועקרו דלתות הבית והחלונות, ורוצה שמעון לחזור בו, וראובן טוען שכיון שהוא מום עובר ינכה לו מן הדמים כדי שיחזיר הבית לקדמותו ויקיים המקח, הדין עם ראובן. הגה: שהרי בית מכר לו ועדיין נקרא בית. וכן מום שאינו בגוף הבית, כגון שיש לאחר דרך עליו או אמת המים עוברת שם, מסלק המים והמקח קיים. אבל אם המום בגוף הבית, כגון שאמר לו שיש לו כותל שלם, ונמצא רעוע, אינו יכול לבנות לו כותל שלם; וכל כיוצא בזה (הגהות מרדכי דכתובות)". אמנם זהו המחבר והרמ"א כ' שאין לכפות על הלוקח פתרון זה, אולם כה"ג הווי מילתא דשווי לתרוויהו.

[13] שם סעיף ט"ו.