אחריות במכירת רכב של חברה

תשס"ו/9

התובע: א', קונה הרכב.

הנתבע: ב', מוכר רכב של חברה.

בנושא: אחריות על רכב שנמכר. 

טענות הצדדים:

התובע: לפני כשמונה שנים הציע לי ב' לקנות את רכבו שהיה שייך לחברה ולא נעשתה העברת בעלות על שמי כדי שארוויח את המע"מ, וסוכם שאני אשלם את המיגון. כשהגיע העת לעשות את המיגון רציתי להעביר בעלות ואז התברר שהרכב מעוקל. ב' שילם את עלות המיגון, אני דרשתי שיסיר את העיקול. הגיע לידי מסמך של עירית י' ובו סיבות העיקול, שתי עבירות חניה של הרכב הזה ועוד כמה חובות של רכבים אחרים על הרכב הזה של החברה. ב' חתם ברצונו על מסמך (מופיע בתיק) שהוא בעלים של החברה ושהוא מתחייב לסלק את העיקול. איני מוכן לוותר על הרכב הוא משרת אותי טוב, ואני דורש שישלם לי מיגון או שיתן לי רכב חילופי המקביל לרכב זה.

הנתבע: אני לא בעל החברה רק עובד שלה והחברה הפסיקה לתפקד. אני לא חתמתי על המסמך שאני בעל החברה, ואני ניסיתי להסיר את העיקול אבל החברה אינה מתפקדת. מה ששילמתי אז מיגון זו טעות שלי ואיני חייב בזה עוד.

ע"כ עיקר הטענות. הצדדים הרחיבו לתאר את השתלשלות האירועים אולם זו התמצית.

בית הדין פנה לרואה חשבון של החברה והציג שאלות לפניו והתשובות לענייננו הן.

רואה החשבון:

א.    מר ב' אינו בעלים של החברה.

ב.    אין עליו אחריות אישית על חובות החברה.

ג.     החברה חדלה לפעול אך לא פסקה מלהתקיים.

הצדדים חתמו על שטר בוררות כמקובל.

בירור הדין

אילו היה מדובר באדם פרטי רגיל שמוכר רכב ואחר כך התברר שיש עליו עיקול, אין ספק שזו סיבה כמו מום וניתן אפילו לבטל מקח בתנאים מסויימים, עי' ערוך-השלחן חו"מ סי' רכ"ו סע' ה' שגם במטלטלין אותו הדין כמו שדה שיצאו עליה עסיקין לאחר המכירה. אולם בנידון שלפנינו, לפי כללי השוק אין עליו אחריות אישית, ולכן זה תופס גם מצד דין תורה. לבית הדין קשה לקבל את גירסת הנתבע שהוא לא חתם על המסמך שמורה בעליל שהוא הבעלים ושהוא חייב באחריות הסרת העיקולים. יכול להיות שכשהוא חתם הוא לא שם לב לפיסקה האומרת שהוא בעלים, אולם לפי הדין הפשוט, אדם שחותם על מסמך לא יכול לטעון לא ידעתי או לא הבנתי ע' שו"ע חו"מ סי' מ"ה סע' ג'. לאחר העיון בנושא סבור בית הדין שעל מר ב' לטפל בנושא הסרת העיקולים, היות והתחייב בזה באופן אישי, הן כלפי עירית י' והן כלפי מס הכנסה שיעביר את העיקול על נכסים אחרים.

אם בינתיים המדינה תחרים את הרכב אין עליו חיוב מצד עיקר הדין לפצות את התובע אלא מצד מידת חסידות, כי סוף כל סוף הוא היה הכתובת של התובע.

מצד התובע היתה כאן לקיחת סיכון מסוים, שקנה רכב מחברה ולא העביר את הבעלות תיכף בגלל רווח של מע"מ, ונכנס לסיכון של תשלום עבור מיגון.

לסיכום:

א.    על הנתבע לפעול להסרת העיקולים כולם מהרכב המכור לתובע.

ב.     אין הנתבע חייב לשלם לתובע מיגון נוסף.

ג.       במקרה של החרמת הרכב אין הנתבע חייב לשלם מכיסו עבור ההפסד.

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים, והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

 הרב דוב ליאור                         הרב אהרון אליהו              הרב ישראל הירשנזון