גנן שלא עשה כראוי ובעל הבית תיקן על ידי אחר

תשס"ט/9

התובע: מר א', גנן.

הנתבעים: משפחת ב', בעלי הגינה.

בנושא: תשלום עבור עבודות גינון.

טענות הצדדים:

התובע: אני גנן וסיכמתי עם משפחת ב', דהיינו מר ב', לאחר כמה דיבורים סוכם לבסוף שעלות העבודה בגינון תסתכם בסך 8,300 ₪. היה פירוט של הדברים שתילת עצים, גדר, הדסים, מרבדי דשא ומערכת השקיה. ביצעתי את העבודה, אשתו טענה שזה לא לפי רצונה, ואני אמרתי למרות שאני סבור שעשיתי מה שהייתי צריך לפנים משורת הדין אני מוכן לתקן, והיא לא היתה מוכנה, טענה שאני רמאי ואני משקר. שולמה לי מקדמה 3080 ₪ ואני תובע את ההפרש, תמיד בעבודות יש בעיות אבל לא היו פשלות מצדי או רשלנות מצדי.

הנתבעים: היתה תכנית של אדריכל כיצד לבצע את העבודה, ראינו שהדברים לא התבצעו לפי התוכנית וכן שלא נעשו בצורה הוגנת. שתילת העצים לא היתה לפי התכנית, לא נשאלתי ע"י א' היכן לשתול, אי אפשר להוסיף כעת עץ דולב באמצע הגינה וזה היה בתכנית. כמו כן היה צריך לישר את הקרקע, והוא לא יישר כפי שצריך. לא היה חיבור של מים לעצים. כמו כן לא סיפק הדסים לפי המפרט. כמו כן יש חוסר מיצבים של צינור, והוא תמיד טען שהאדריכל הגזים במה שכתב, הבאנו גנן אחר ושלמנו לו 3000 ₪, אנו מוכנים לשלם רק עבור חומר הגלם וזה בערך מגיע ל  3804 ₪.

התובע: ביחס להדסים לא המחיר קובע רק הגודל ואת זה הבאתי, האחריות שלי זה עד חודש, מה שלא צמח יכול להיות שזה בגלל תנאי הקרקע או שהיה למטה פסולת בנין ולא שההדסים לא מתאימים. השטח יושר וכן דושן. תכנית האדריכל לא מחייבת היות ואני הגשתי הצעת מחיר זולה. מבחינת התיקון היה יכול להעשות בשלוש שעות והעלות שלו בערך כ 700 ₪, קבלן חדש תמיד לוקח מחיר גבוהה.

הנתבעים: איננו טוענים שאיכות הדשא לא טובה ומוכנים לשלם עוד 1120 ₪.

ע"כ עיקרי הטענות, הצדדים חתמו על שטר בוררות.

בירור הדין

עומדת בפנינו השאלה ההלכתית, האם אדם שניזוק ממישהו, יכול לתבוע מהמזיק שאני אקבע את המתקן, או שהמזיק יכול לטעון, היות ואני חייב לתקן אני אבחר את המתקן?

בשו"ע ונושא כליו אין התייחסות ישירה לנושא. אנו מוצאים בתלמוד בבא-קמא פ"ה ע"א שהחובל בחברו שחייב ברפואתו יש זכות לניזק שלא לקבל את הרופא שמציע המזיק, בטענת דמית עלי כאריה ארבא, ולכאורה הוא הדין בניזק בממון. אולם כשאנו מתבוננים בהסברים שנתנו רבותינו הראשונים נראה שאין הדבר כך, הרא"ש בבא-קמא פ"ח סי' א' כותב שאם המזיק אמר אני ארפאך, יכול הניזק לומר אין רפואתך מקובלת עלי ואפילו שהוא ידוע כרופא מומחה... וצריך שיהיה לחולה נחת רוח מהרופא, וכן אם המזיק טוען אביא רופא בזול או ממרחקים תמיד יכול הניזק לדחותו. ומוסיף ערוך-השלחן חו"מ סי' ת"כ סע' כ"ו שאם במקום הנחבל ישנם שני רופאים ושניהם שווים וטובים, אין הנחבל יכול להכריח את החולה לקחת דוקא זה ולא אחר ע"ש. יש עוד ראשונים שמדבריהם נראה שרק בנזקי הגוף שייכות כל הדחיות, אבל בנזקי ממון אין הניזק יכול לחייב את המזיק אצל מי לתקן, וכן ראיתי גם בחוברת נועם ס' כ"א תשל"ט, שמביא תשובה בשם הרב י"ו וייס שבממון אין אותו הדין שמוזכר בחבלה. נמצא לנידוננו, מצד עיקר הדין אין הניזק יכול לטעון על בעל המלאכה איני רוצה שתתקן, וזה נובע יותר מצד הרגש, אבל לא מצד עיקר הדין. אלא אם כן בעל המלאכה ידוע ומפורסם שאינו יודע לבצע את עבודתו, וזה כמובן לא התברר בדיון שלפנינו. נמצא שמצד הדין מזמין העבודה היה צריך לתת אפשרות לבעל המלאכה לתקן, מה שלדבריו לא בוצע, ואם באמת לא התקיים כפי שנדרש אזי יש מקום לדחותו.

ובנידון דידן בית הדין התרשם מהטענות וכן נראה שגם התובע הודה במקצת שלא הכל עשה במאה אחוז כפי שצריך היה, אולי זה בגלל הלחץ של הזמן לפני השמיטה. והיות והמזמין בעצמו מוכן היה להוסיף עוד 1120 ₪ דמי חומרי גלם ובית הדין סבור שבכל זאת חלק מהעבודה של הגנן כן היתה איך שהוא יעילה, בית הדין סבור שיש לפשר בין הצדדים.

לסיכום: בית הדין סבור שיש לערוך פשרה בין הצדדים הקרובה לאמת, שכל צד ישא בחלק מההוצאות, דהיינו שהנתבעים ישלמו לתובע סך 2,200 ₪.

יש לשלם לא יותר מחודש ימים מעת הגעת פסק הבוררות לידי הצדדים.

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

הרב דוב ליאור                          הרב אהרון אליהו              הרב ישראל הירשנזון