תשע"ג/1
התובעת: הגב' א', מעוניינת לפתוח עסק.
לבין הנתבע: מר ב', רואה חשבון.
בנושא: תביעת החזר תשלום וכן תביעה להחזרת מסמכים.
תיאור רקע:
הגב' א' רצתה לפתוח חנות במבנה המועצה והיתה זקוקה לכמה אישורים כדי שיהיה לה רישיון לעסק היא פנתה לב' כדי שיטפל בהשגת רישיון, וכעת נתגלו ביניהם חילוקי דעות והיא מעוניינת לבטל את כל העסק.
התובעת: כשבאתי למשרדו אמר לי שפתיחת תיק עלותו 300 ₪ בלי מע"מ וכן הוא היה אמור לטפל במשך השנה כלפי הרשויות השונות.
הוא החתים אותי על כמה מסמכים ולא ידעתי על מה אני חותמת ואחר כך אמר שהעלות של פתיחת התיק היא בסך 1044 ₪, וכן עבור הזמנת פנקס קבלות בסך 150 ₪ , אני בררתי שזה עולה פחות, והודעתי לו שאיני מוכנה להמשיך כי הוא לא הסביר לי והתייחס אלי בזלזול, אי לכך אני דורשת החזר הכסף וכן את המסמכים שעליהם חתמתי כדי של ישתמש עם ייפוי כוח שלי.
הנתבע: היא פנתה אלי, אני לא בקשתי ממנה שום דבר והסברתי לה שתיק עולה 300 ₪, וכאן היו שלשה תיקים, עוסק מורשה, מס הכנסה ועוד רשיון אחד, פנקס קבלות באמת זאת היתה טעות מצדי ועלותו היא בסך 100 ₪, מהמשרד הטעו אותי ואני מודה בזה.
הצדדים האריכות בטיעוניהם אולם זו תמצית הדברים.
הצדדים חתמו על שטר בוררות.
לאחר שמיעת הצדדים ועיון בנושא, בית הדין סבור.
אדם שחותם על מסמך אינו יכול לטעון לא ידעתי על מה חתמתי ואפילו אם אינו יודע לקרא, עצם הדבר שחתם זה מהווה הודאה על מה שכתוב במסמך, ע' חו"מ סי' מ"ה סע' ג', היות והיתה לה האפשרות לדרוש לדעת על מה חותמת.
כמו כן הנתבע טען שהוא כן הסביר לה שעל כל רישיון צריכים לשלם 300 ₪ וכן הוצג לפני בית הדין פתק שבו ישנה תוספת ביאור שכל רישיון טעון את המחיר שלו. הנתבע טוען שהיה מוכן עוד מזמן למסור לה את המסמכים אך מכיוון שהיא אמרה שתגיש תביעה נגדו לכן הוא עיכב ולפי דרישת בית הדין הוא החזיר את המסמכים שישנם אצלו לגב' בנוכחות בית הדין וטען שאין לו יותר שום מסמכים משלה.
אי לכך סבור בית הדין שהנתבע פעל כדין ואינו חייב להחזיר את הכסף שקיבל וכמו כן בית הדין מחייב אותו שלא להשתמש בכל מסמך שלה באם נשאר ברשותו.
מה שגב' א' חושדת בב' שהוא הוציא רישיון לאחר שהיא כבר ביטלה את ייפוי הכח שלה, לפי התאריך שהיה במסמך כתוב 18 ליוני והביטול היה למחרת ולכן אין בית הדין יכול לקבל טיעון זה.
א. אין חיוב להחזיר את הכסף שקבל הנתבע.
ב. המסמכים הוחזרו לידי גב' א'.