בס"ד


מס. סידורי:54

עדות פגיעת רכב על פי מספרו

שם בית דין:קרית ארבע
דיינים:
הרב ליאור דוב
הרב אליהו אהרון
הרב הירשנזון ישראל
תקציר:
תביעת בעל רכב שנפגע על פי עדות של עד אחד על מספר הרוכב הפוגע.
פסק הדין:
בית הדין חייב את הנתבע שליש מסכום התביעה במקום שבועה.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: א' ניסן תשס"ו

תשס"ו/6

התובעת: א’, בעלת רכב שנפגע.

הנתבעים: משפחת ב’, בעלי רכב.

בנושא: פגיעה ברכב.

טענות הצדדים:

התובעת: בחול המועד סוכות החניתי את הרכב ליד המכולת, וכשהייתי בבית צלצל אלי פלוני ומסר לי שראה "וולבו" כחולה שפגעה ברכב שלה ונסעה, הוא מסר לי את מספר הרכב, ניגשתי למשטרה והיא מסרה לי את שם הבעלים ופניתי לגב' ב’ והיא ובעלה התנערו מכל העניין. המשטרה לא קבעה חד משמעית שזה הרכב שפגע ברכב שלי למרות שהיו עליו סימני שריטה, התיק נשאר פתוח כי יש חשד של פגע וברח.

אני רציתי למכור את הרכב שלי והשמאי קבע שהנזק נאמד בכ 3,430 ש"ח, אני דורשת את תשלום הנזיקין, את המשך פתיחת תיק במשטרה.

גב' ב': אם היתה תאונה בשביל זה יש ביטוח, שיפנו אליו, אני איני נוהגת כלל ובעלי טוען שהוא לא היה כלל במתחם ההוא.

מר ב': אני מכחיש כל קשר לתאונה. לא הייתי שם, והיות ולא הייתי אני לא מוסר כל זיהוי של ביטוח.

הבעל הגיש מזכר של בוחן תנועה, ובו נכתב רק שיש שריטות מבלי לקבוע מה מקורן.

בית הדין פנה לצדדים והם הסכימו שהעד יתקבל גם שלא בנוכחותם.

עדות העד: אני ראיתי את התאונה איני זוכר איזה דגם רכב, רק שהיה כחול, וכן איני זוכר אם היתה נהגת או נהג, רק רשמתי את מספר הרכב ומסרתי לבעלת הרכב הנפגע.

 

ע"כ עיקר הטענות. הצדדים חתמו על שטר בוררות כמקובל בישראל.

בירור הדין

השאלה העומדת בפנינו היא קודם כל, מה מידת התוקף של טענת התובעת, שהיא בעצמה לא ראתה את התאונה רק העד מסר לה נתונים.

הנה ידועה ההלכה שאם אדם אינו טוען טענת ברי, ויש לו עד שראה שמישהו הזיק או לקח רכוש שלו, ניתן להשביע את הנתבע, עי' שו"ע חו"מ סי' ע"ה סע' כ"ג. אילו בנושא הדיון העד היה יכול לזהות את האדם הפוגע, אזי הנתבע היה חייב שבועה מהתורה, ואם אי אפשר להשביעו היינו אומרים, מתוך שאינו יכול להישבע משלם, כמבואר בשו"ע חו"מ סי' צ"ב סע' ז', אם היה טוען טענת ודאי. בנסיבות שלפנינו אין כאן עדות גמורה, רק רגלים לדבר, שלדעת רוב הדיינים זה נחשב כמו עדות גמורה, ולדעת מיעוט אין זו הוכחה חותכת, למרות שישנו זיהוי שזה הרכב, אולם העד לא ראה את הנהג ואולי זה היה נהג אחר, ולכן למעשה ניתן להטיל על הנתבע שליש מהסכום הכולל כדי להיפטר משבועה דהיינו שישלם סך 1440 ש"ח.

 

על הנתבע לשלם את הסכום תוך שלושים יום מעת הגעת פסק הבוררות לידיו.

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

הרב דוב ליאור                    הרב אהרון אליהו              הרב ישראל הירשנזון

תגיות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il