בס"ד
מס. סידורי:59
זכויות הוצאת ספר של מרצה ונזקי מחלה
שם בית דין:קרית ארבע
דיינים:
הרב ליאור דוב
הרב אליהו אהרון
הרב הירשנזון ישראל
הרב אליהו אהרון
הרב הירשנזון ישראל
תקציר:
תביעה מישיבה להחזיר כספים שהוצאו על הוצאת ספר של רב בישיבה שהופסקה, וכן הוצאות רפואיות שנגרמו.
פסק הדין:
בית הדין פטר את האוניברסיטה מחוסר ראיות וחייבה לשלם דמי הנאה, אם יש כאלה, מעבודת המרצה.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: א' אב תשס"ו
תשס"ו/11
התובע: א'.
הנתבע: ב', מנהל ישיבת ב'.
אודות: הוצאת ספרים.
טענות הצדדים:
התובע: אני תלמיד ישיבת ב' ויש לי הכישורים לטפל בהוצאת ספרים, טיפלתי בהוצאת ספרו של הרב ל', דובר שאני אטפל בהוצאת הספר ואני אממן את ההוצאה. כשהגעתי לשלב בית הדפוס וסגרתי כבר איתו, בא אלי הרב ל' ואמר שמנהל הישיבה החליט שהישיבה תוציא את הספר ושהוא כפוף לישיבה. הספר הוא שיעורים שהעביר הרב ל' בישיבה, הרב ל' אמר לי תוציא את הספר.
הענין גרם לי עגמת נפש גדולה עד שחליתי ואני זקוק לתרופות ואוכל שהוא יקר מהרגיל וכן הייתי מאושפז.
דבר דומה קרה לי כעבור שנתיים עם הוצאת הספר של הרב מ' ושם בסופו של דבר הוחזר הספר אלי.
הרב ל' אמר לי מפורשות תוציא את הספר.
לשאלת בית הדין ענה הרב ל' מי שהוציא את הספר זה ק', הסיכום עם א' לא היה איתי ולא באישורי, ק' אמר שא' השקיע קצת ועודד אותו להוציא.
הנתבע: איני שולל את העובדה שאני אתבע אותו בחזרה. א' קיבל הכל מהישיבה לפנים משורת הדין, לדעתי הוא חתר תחת הישיבה, אחד הפירות של הישיבהה זה נושא הוצאת הספרים וזה שייך לישיבה, הישיבה שילמה הרבה כסף למזכירה. לגבי הספר של הרב ל' הוא תלש מודעות של הישיבה שחיפשה עורכים, ביקשתי אפשרות לשתף אותו בהוצאה, איפשרתי לו לקבל חדר בישיבה, עשיתי בשבילו הרבה. הרב מ' כתב רק מכתב ברכה והדבר לא מהווה אישור לעצם ההוצאה.
ע"כ עיקרי הטענות הצדדים חתמו על שטר בוררות.
בירור הדין
עומדות לפנינו שתי בעיות לדיון:
א. למי הרשות להוציא את הספר?
ב. האם הישיבה חייבת לפצות את התובע שלטענתו חלה ונזקק להוצאות רפואיות עד היום בסכום המתקרב ל 600 ש"ח לחודש?
הרשות להוציא את הספר
ביחס לבעיה הראשונה שלטענת התובע דובר אתו, וכן הרב ל' אמר לו שיבצע את ההוצאה, ולטענת הרב ל' הוא לא אמר לו ולא נתן אישור, וכן מנהל הישיבה מר ב' שולל את האפשרות הזו. כנראה שא' הבין מהתנהלות הדברים בישיבה שהיא מסכימה שהוא יוציא את הספר, אולם לא היתה הודעה מפורשת וחד משמעית שהוא יהיה המוציא. ואפילו אם זה ספק החומר ודאי שייך לישיבה, ואין אפשרות מספק להוציא מחזקתה.
בנוגע לבעיה השניה: ראשית לא הוכח חד משמעית שמה שחלה א' זה כתוצאה מלחץ שנגרם לו בגלל שנלקחה ממנו האפשרות לטפל בהוצאת הספר. ואפילו אם נניח שהחולי בא כתוצאה מזה, אין בדין תורה לחייב, כי דבר כזה תלוי הרבה בהתייחסות האדם לאירועים שהוא נמצא בתוכם ולא בגלל פעולת אדם המזיק, {ובגמרא ב"ק דף צ"א ע"א} המבעית את חברו פטור מדיני אדם, דאיהו דאבעית נפשיה. לא מצוי שלחץ יביא אדם למצב שיחלה וייפול למשכב, ולכן אין לחייב את הגורם, ומה גם שכאן לא הוכח הקשר בין האירועים בעליל.
לסיכום: בית הדין אינו מוצא מקום לחייב את הישישבה בהוצאות שנגרמו לתובע. אבל אם הישיבה כן נהנתה מההשקעה שהשקיע א' בהכנות לדפוס יש לפצותו. ויש להעריך את ההנאה על פי שמאי אובייקטיבי המקובל על שני הצדדים.
בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.
בכבוד רב
הרב דוב ליאור הרב אהרון אליהו הרב ישראל הירשנזון
תגיות
בכדי להתייחס לפסק דין זה, לחץ כאן
