עיסקת שותפות בייצור יין שהופסקה

תשס"ו/12

שבין התובע: מר א', יצרן היין.

לבין הנתבע: מר ב', מזמין היין.

תיאור הרקע:

הצדדים דיברו על יצור יין בשותפות, כתבו חוזה שהציג התובע והנתבע לא חתם עליו. היה מדובר בייצור 6,000 בקבוקי יין יבש במחיר 14 ש"ח לבקבוק, (לא כולל הובלה מהיקב), לפי פירוט שאותו נתן התובע, ויתרת היין תישאר אצל התובע, בערך כ 1000 בקבוקים.

היין היה אמור להיות מסופק עד פורים תשס"ו, באותו מעמד נתן הנתבע סכום של 14,000 ש"ח כמקדמה, לטענת התובע דובר שהוא אמור לקבל הכשר על יינו מהרב מ', אחיו של הנתבע, ולטענת הנתבע הוא לא הבטיח זאת, הרב מ' נתן הכשר על שם מותג דומה ולא רצה ליתן על יינו של התובע, למרות שזה אותו יין מאותו יצור ואותה השגחה, מטעמים השמורים עמו. הדבר הזה הרגיז מאוד את התובע והוא ראה בכך, הפרת השותפות.

בחנוכה נפגשו ודובר שמישהו יסדר את החשבונות והתובע הציע את מר ק' ובאותו מעמד התובע שאל את הנתבע אודות ההכשר ואז ענהו שהרב מסרב, ואז התובע אמר שיש לבטל את השותפות ביין היבש, ומוכן למכור לו ב 14 ש"ח לבקבוק, הנתבע סרב בטענה שהוא יכול להשיג בקבוקים ותוויות בזול ומוכן לשלם רק 12 ש"ח לבקבוק, הנתבע לקח בפועל 200 בקבוקים על החשבון.

אולם ביחס ליין מהסוג השני, יין מתוק שנוצר מהנשאר מהסחיטה ונשארו 20% יין, סוכם להוסיף סוכר ומים ובזה השותפות נשארה, לאחר מכן התובע התחרט גם מזה, מיין זה קיבל הנתבע 1,782 בקבוקים, המחיר לצרכן היה אמור להיות 15 לשניהם.

הסיכום היה שהיין ייוצר לפני פסח והדבר נמשך עד היום כתוצאה מחילוקי הדעות.

סוג שלישי של יין של הנתבע יוצר ע"י קבלן פרטי ביקב של התובע שדובר שחצי שקל עבור כל בקבוק בתחילה הוא עוכב ע"י התובע ולבסוף סופק.

טענות הצדדים:

התובע: היות והשותפות היתה על תנאי שאקבל הכשר של הרב מ' ולא קיבלתי, השותפות בטילה מעיקרא (על היין היבש) ולכן אני מבקש החזר הוצאות כמפורט במכתבי, בסך 31,818 ש"ח ועוד 30,000 ש"ח עבור עגמת נפש והונאה גדולה, 6,080 ש"ח עבור ענבים, עלות עבודה שלו בתור יינן 22,404 ש"ח, ו 1,500 ש"ח ניקיון היקב אחרי סיום עבודת הקבלן, וכן עבור שימוש בלוגו של אלמוני בסך 150$.

התובע מודה שקיבל לידו סך 15,616 ש"ח מהנתבע וזה חובו כלפיו.

הנתבע: מעולם לא הובטח הכשר ע"י הרב מ' ולכן לא חתמתי על החוזה.

הגיש פירוט הוצאות סופי במכתבו ובו יתרת חוב של התובע 11,462 ש"ח, ומבקש לקנות 2,000 ליטר במחיר 12 ש"ח לבקבוק, בקבוק בורדו. וכן תובע שבבי עץ אלון בסך 1,071 ש"ח, ומבקש מבית הדין שתביעת פ' מהתובע אינה שייכת אליו.

הצדדים הרחיבו בתיאור השתלשלות הדברים וכן במכתבים רבים, אבל אלו הן תמצית הטענות.

הצדדים חתמו על שטר בוררות.

בירור הדין

הבעיה הראשונה העומדת לפנינו לבירור האם השותפות בטלה, בהלכה מובא בערוך השולחן חו"מ סי' קמ"ו סע' מ"ג, דאם קבעו ביניהם לסיים איזה עסק אינם יכולים לחזור עד סיום העסק כמו בקבעו זמן, וכאן הרי קבעו לעשות יין, אלא שלדעת התובע, הנתבע הפר את ההסכם ולכן הוא ביטל את השותפות, לעומתו טוען הנתבע שאף פעם לא הובטח שהרב מ' יתן את ההכשר על יינו, נמצא שיש כאן ספק.

לאחר העיון נראה לבית הדין שביחס ליין היבש יש לנהוג ככה: היות ומה שב' דורש שיתנו לו כ 2,000 ליטר במחיר 12 ש"ח לאחר ניכוי דמי הבקבוק והתוויות, לבית הדין נראה על דרך פשרה הקרובה לדין, שהיות ושניהם עבדו והשקיעו וקשה להעריך את ערך העבודה של כל אחד, שהנתבע ישלם סך 14 ש"ח לכל בקבוק בורדו, בהערכה זה 37,333 ש"ח בניכוי 11,462.5 ש"ח מה שיש לא' ממה שקיבל כבר מהנתבע.

ביחס ליין המתוק אם נאמר שהשותפות בוטלה אזי ישאר בידי א'. הנתבע השלים בדיעבד עם ביטול השותפות למרות שלדעתו לא בוטלה.

ביחס ליין השלישי היות ולא דובר על שותפות כלל אלא על תשלום עבור שימוש בציוד היקב לכל בקבוק חצי שקל, ויש סבירות גבוהה שהמחיר היה בגלל שחשב או אפילו היה בספק שהם שותפים, אבל אם לאו מסתבר שלא היה מסכים לסכום נמוך, ולכן נראה לבית הדין להעלות את הסכום ל 75 אג' לבקבוק.

שאר ההוצאות הנלוות לא מסתבר להכניס אותם בחישוב כי בפשטות המחיר שדובר עבור כל בקבוק זה כולל הכל, ואם ישנה תביעה מבעל הנכס היא לא צריכה להיות מופנית לנתבע בדיון כאן.

שבבי עץ אלון ששילם הנתבע יש להחזיר לו אלא אם כן נקנה גם יין קברנה וישביח בהם אותו.

ביחס לתביעות התובע על ההשקעה שלו, קשה לקבל את הטיעון שיהיה לו מעמד של יינן מומחה שמקבל תשלום גבוהה, העבודה בין הצדדים לא התחילה על בסיס כזה ולכן אין לחייב עלות שכזאת.

על עגמת נפש בית הדין בזמננו אינו מחייב תשלום ממוני, עם גודל האיסור למי שעושה או פוגע בחברו.

מה שהשקיע התובע ברכישת ציוד, זה דבר שיישאר לעתיד וזה שלו באופן בלעדי.

בית הדין סבור שיש לקזז את המאמצים וההשקעות שכל צד השקיע כי קשה מאוד להעריך את העלות ושווי ההשקעה של כל צד, וזה על דרך הפשרה הקרובה לדין.

לסיכום: הנתבע יקבל 2,000 בקבוקי יין בורדו, ויתרת התשלום עבורם הינה 25,870.5 ש"ח. התשלום על היין השלישי שיוצר ע"י קבלן פרטי, הינה 75 אגורות לבקבוק. שבבי עץ אלון ששילם הנתבע בסך 1,071 ש"ח יש להחזיר לו, אלא אם כן נקנה גם יין קברנה וישביח בהם אותו.

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו, בייחוד בתקופה קשה זו לעם ישראל, והלוואי שהצדדים ימשיכו בעסקיהם בעתיד וירשמו דברים ברורים כדי למנוע אי הבנות.

בכבוד רב 

     הרב דוב ליאור                  הרב ישראל הירשנזון                       הרב שלום אילוז