התובע: א'

הנתבע: ב'

תיאור התביעה

התובע מתגורר בישוב בבניין משותף מתחת לדירתו של הנתבע. לדבריו בכמה אירועים חוזרים חדרו לדירתו מים מדירת הנתבע, וגרמו לו נזק לרהיטים ועגמת נפש רבה. תביעתו לחייב את התובע באיטום דירתו באופן שימנע חדירת מים. תביעה נוספת היא לחייב את הנתבע מכאן ולהבא על כל נזק שייגרם כתוצאה מכניסת מים.

תשובת הנתבע

הנתבע הודה בעובדות, שאכן נגרם לתובע נזק, אולם לדבריו נקט בכל האמצעים המתחייבים למניעת שפיכת מים, ולכן הוא אנוס לגבי המקרים בהם נשפכו מים.

בירור הדין

א. דין מים הנשפכים ומזיקים כדין ממון הבעלים ששמירתו עליהם

יסוד מוצק בהלכות נזיקין הוא שכל אדם אחראי על שמירת רכושו וממונו שלא יזיק, כפי שפירשה התורה בדיני שור. האחריות של הבעלים על ממונו היא גם אם הזיק ממונו מחוייב בעל הממון לשלם את הנזק.

בנידון דידן אפשר לקבוע שמים הנשפכים בדירתו של העליון הרי הם ממונו, ולפיכך כל נזק שנגרם על ידם לרכושו של הדייר התחתון חייב בו הדייר העליון. אין לומר שלא ניחא לעליון במים אלו, ועל כן אינם ממונו, משום שהם באים מכליו של העליון ולא מן ההפקר או מחוץ לביתו.

כמו-כן גם טענת האונס שהעלה העליון אינה פוטרת אותו לגמרי מאחריות, משום שלמדנו לגבי בהמה שבעליה שמר עליה כרגיל ויצאה באונס והזיקה שחייב על נזקיה מרגע שנודע לו. וה"ה בנידון דידן לגבי מים, ע"י קליטתם בכלים, או ספיגתם בכל דרך שהיא עדיין היה עליו לעשות כן. גם אם נאמר שהעליון מפקיר את המים הרי זה כמפקיר את נזקיו שחייב מדין בור במקום שנחו והזיקו.

ועוד יש לומר שאם אכן נכונה טענת התחתון, שמיד עם שפיכת המים בדירת העליון הרי הם נספגים ויורדים לתחתון שהיה מרובה, הרי זה נחשב לגירי דיליה של אדם המזיק ע"פ הגמ' בב"מ קי"ז דמודה רבי יוסי בגירי דיליה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות שכנים פ"י ה"ו. אך דבר זה עדיין טעון הוכחה ברורה, משום שמטבע הדברים המים נשפכים ומחלחלים למקום אליו קל להם יותר להגיע, וצ"ע.

והנה הרמ"א, חו"מ בסימן קנ"ה ס"ד פסק ע"פ המרדכי בשם הראבי"ה שאם פעמים רבות נשפכים מים אצל העליון ומזיקין תדיר לתחתון הווה ליה גירי דיליה, וכן מוכח מהרא"ש בתשובותיו כלל ק"ח ס' י', שכתב: "אבל אם עליון משתמש במים רבים שאינם נבלעים כולם במעזיבה (בתקרה) ועוברים ומזיקים לתחתון, אע"ג דפסקי מיא והדר נפלי מודה ר' יוסי דאסור". מדברי הרא"ש מוכח שאף אם המים נבלעים במעזיבה וחוזרים ויורדים אפילו במקום אחר הרי זה בכלל גירי דיליה, ועל המזיק העליון להרחיק עצמו ולתקן את הנזק.

לכל הנ"ל יש השלכה אם העליון פותח ברז ומשתמש במים, ומתוך כך המים מטפטפים ונשפכים מן המקומות המועדים לכך, אז שייך לדון בדבר מצד אדם המזיק, מה שאין כן כשמדובר על צנרת מקולקלת (שאסור להשתמש בה), שאז יש לדון עליה מצד ממונו המזיק וכנ"ל.

הישנות המקרים של נזילת מים לדירת התובע מחייבת את הנתבע מכאן ואילך לשמירה מעולה ולעירנות יתר לתקלות מעין אלו. דהיינו על הנתבע לבדוק מיוזמתו תדיר את מכונת הכביסה והמקרר ושאר המכשירים והמקומות בבית העלולים לנזילה, ולתקן כל תקלה וחשד לתקלה שעלולים לגרום לנזילה בבית התובע.

ב. התביעה לאטום את ריצפת העליון

מכיוון שאחריות השמירה על המים שלא יזיקו מוטלת על העליון, הרי שעליו לבצע שמירה ראויה ומקובלת. שמירה מקובלת היא שלא לשפוך על הרצפה כמויות מים שעלולה להזיק לתחתון.

שתי דרכים לשמירה זו: א. אטימת הרצפה. ב. שמירה שלא ישפכו מים.

אין ביה"ד יכול לכפות על העליון לנקוט דווקא בשמירה מסוימת, אולם השמירה חייבת להיות לפחות שמירה מקובלת (מפני "רוח מצויה"), כפי שנלמד בתורה (שו"ע חו"מ שצ"ו, א'). אולם במקרה הנידון הוכח שקרו בעבר מספר מקרים שהעליון הגדירם כאונס וגרמו לנזקים לתחתון. עולה מכאן שיש להטיל עליו שמירה מעולה בדומה לנאמר שם בשור תם או בדומה לשן ורגל שהזיקו פעם בשדה חברו שטעונים שמירה מעולה כנגד רוח שאינה מצויה (שם סימן שצ"ד, ב').

מהי שמירה מעולה בעניינינו? לכאורה איטום הרצפה מהווה שמירה מעולה יותר מאשר השמירה שלא יפלו מים, ברם באיזה איטום יש לחייב את העליון? ביחס לאיטום ע"י חומר הנמרח על פני הרצפות וביניהן, קבלנו דעת מומחה שאין זה יעיל אלא לזמן קצר בלבד. ואם נאמר שעל העליון לפרק את המרצפות ולאטום באופן מוחלט הרי זו הוצאה גדולה מאוד. האם ניתן להטיל זאת על העליון?

נראה לומר, שהתחתון ברכישתו את ביתו כפי שהוא לפנינו על מנת כן קנאו. העליון לא עשה כל פעולה בידיו שקלקלה את האיטום שהיה בעת בנית הבית. לפיכך אי אפשר להטיל עליו את האחריות לאיטום מהסוג הזה, משום שגם כשהוא קנה את הדירה הוא בא מכוח זה שגר שם. אי אפשר להטיל עליו חובת איטום חדש מפני שהעליון והתחתון מלכתחילה נכנסו לגור וקנו את הדירות כפי שהן משעת בניתן. הלכך אין התחתון יכול לכפות על העליון לפרק את המרצפות ולאטום את הרצפה שהיא תקרתו. (אך אין זה מן הנמנע שהתחתון יעשה כן בתקרתו או יציע לעליון לעשות כן בשותפות). עם כל זאת מכיוון שישנם מקומות מועדים לנזילות יש לחייב את הנתבע לאטום מקומות אלו בחומר מתאים בתקווה שחומר זה יועיל למניעת נזילות לבית השכן.

נמצא אפוא שחובתו של העליון בשמירה היא מפני שפיכת מים. וכיון שבעבר הוכח לכל הדעות שקרו מקרים של חדירת מים בצורה מוגזמת נראה לביה"ד שאם יקרה שוב מקרה דומה בעתיד והעליון לא יהיה עירני לכך, לא תתקבל טענת אונס וכדו', העליון יחויב במלא עלות הנזק של התחתון כולל חישוב הטרחה של פינוי החדרים על חפציהם ופיצוי על עגמת נפש ע"פ לוח המחירים המקובל על השמאים בארץ ישראל, שהרי זה כאונס שבא מחמת פשיעה, משום שעל העליון לבדוק ולבחון היטב שאין נזילות מהמקומות המועדים לכך. אמנם אם יוכח שעל אף שהעליון נקט אמצעי זהירות מתאימים בכל זאת קרה אונס אי אפשר לחייבו על כך, כמבואר בשו"ע שם.

פסק הדין

א. הנתבע ב' מחויב ע"פ דין למנוע כל נזילת מים מדירתו העליונה לדירה התחתונה של משפחת א'.

ב. הנתבע יערוך סקירה ובדיקה בכל מקומות התורפה העלולים לגרום לדליפות מים, ויוודא שאין כל דליפה. כמו כן ידאג מבעוד מועד לתיקון ולהחלפת חלקים ישנים שעלולים להתקלקל בעתיד. מומלץ לעשות זאת ע"פ מומחה- שרברב, שיאפשר שאכן בדק וראה שכל הנ"ל תקין.

ג. לאחר שנתגלה מקום רגיש במיוחד (במרפסת העבודה ובאזור המקרר והמטבח) ללחות ולהעברת הרטיבות לדירה התחתונה על הנתבע לבצע איטום מעל הרצפות באזור זה בנוזל המוצע על ידו בפרוטוקול. סעיף זה יבוצע שבועיים מיום מסירת פסק דין זה לצדדים.

ד. הנתבע ב' מחויב בזאת מכאן ולהבא בשמירה מעולה שלא ישפכו מים בדירתו בכמות המזיקה למשפחת א'. אם לא ימלא חובה זו, וכתוצאה מכך ייגרם נזק מהסוג הנידון כאן יחויב ב' במלוא העלות של הנזק ותיקונו כולל הוצאות הטרחה של פינוי החדרים על חפציהם והטיפול בחשמל תמורת קבלות. בנוסף על כך ישקול ביה"ד חיוב הנתבע בפיצוי על עגמת הנפש שתיגרם בגין זאת למש' א'.

ועל זה באנו על החתום:

הרב גדעון פרל אב"ד, הרב שלמה לוי דיין, הרב עזרא ביק דיין