רעש ממשחק ילדים שמפריע לשכנה חולה

תשס"ו/13

התובע: א', שכן.

הנתבעים: משפחת ב', בעלי גינה פרטית.

בנושא: רעש שמפריע לאמו של התובע.

טענות הצדדים:

התובע: הגינה של משפחת ב' סמוכה לחלונות של דירתנו, הילדים שלהם משחקים בחוץ וזה רעש שמפריע מאוד לאימי שהיא אישה חולה וגם עברה אירוע קשה לאחרונה, אני תובע שיפסיקו את משחקי הילדים בגלל הרעש.

הנתבעים: יש לנו ילדים קטנים איננו יכולים לסגור אותם בבית תמיד, הם משחקים בגינה שהיא 4 * 2 מטר כשלוש פעמים בשבוע, וגם זה בשעות אחר הצהרים ולא בין שתים לארבע. איננו יכולים לעשות יותר ממה שאנו עושים עכשיו.

עד כאן עיקר הטענות. הצדדים חתמו על שטר בוררות.

בירור הדין

חז"ל קבעו לנו בתלמוד ב"ב כ"ג ע"א שאדם רשאי לעשות ברשותו מה שמוצא לנכון, אולם אם כתוצאה מזה יביא מתח או רעש בלתי רגיל הוא חייב להפסיק את צורת ההתנהגות הזאת. וכן נפסק בשו"ע חו"מ סי' קנ"ה סע' טו, סע' ל"ט וסע' מ"א. ואפילו אם אנשים רגילים יכולים לסבול את זה, אם ידוע שיש אדם חולה שהרעש מפריע לו חייב השכן להפסיק. ולכן בנידון דידן אילו משפחת ב' היתה פותחת רדיו או טלוויזיה בקולי קולות וזה מפריע לשכן ודאי שבית הדין היה מחייב אותה להפסיק. אולם במציאות שלנו שמדובר בילדים קטנים שאין באפשרות ההורים לסגור אותם כל הימים בבית, וכבר כתב הנתיבות בסימן קנ"ה ס"ק י"ח, ששימוש רגיל בביתו חז"ל לא אסרו, ולכן בנידון שלפנינו בית הדין פונה למשפחת ב' שלפחות לא ישחקו בחוץ עם ילדים נוספים, אבל הילדים שלהם שמשחקים זמן מועט במשך השבוע קשה מאוד לדרוש למנוע מהם את זאת.

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

הרב דוב ליאור                  הרב ישראל הירשנזון                הרב שלום אילוז