רכב משומש שהתקלקל לאחר הקנייה

הרב דב ליאור

אב"ד לממונות, קרית ארבע

רכב שנמכר ונמצאה בו תקלה

טענות התובע:

קניתי רכב מהנתבע באמצעות מתווכים. הרכב עבר בדיקה לפני הקניה על ידם. קבלתי את הרכב ע"י המתווכים ונתתי לו צ'ק בנקאי, לאחר כמה שעות נסעתי ברכב ובסוף הסיבוב הרכב נתקע ולא ידעתי את הסיבה. בערב התקשרתי למתווך השני וביקשתי שיעכב את הצ'ק, בינתיים לא נעשתה העברת בעלות, אם הייתי יודע את חומרת התקלה אז הייתי מבטל את כל המקח ובינתיים הסתפקתי בעיכוב, למחרת דברתי עם המתווך והוא ביקש שלא אעכב את הצ'ק ואמרתי לו בתנאי שיהיה לי עם מי לדבר בעתיד לפתרון הבעיה במקרה ויצטרכו לתקן. הרכב נשלח למוסך והלה קבע שהחלק שנקרא דיפרנציאל הוא ישן וחסר בו חלק שנקרא מצנן שמן, והמוסכניק אמר שזה גרם להרס הדיפרנציאל והרס הגיר והערכת התיקון הוא בסך 7000 ₪ ומחיר הרכב היה בסך 30,000 ₪ והוא הוסיף שזה לא קורה פתאום אלא תהליך מתמשך. וכן הוסיף שהמוכר צריך להשתתף בחמישים אחוז של עלות התיקון לפחות. המכון אינו בודק את הדיפרנציאל אלא מצלם את מצב הרכב כמות שהוא. דברתי עם המוסך הראשון שתיקן את הרכב לנתבע כחודש וחצי לפני הקניה והוא אמר שבזמן ההוא מסר לנתבע שהגיר עייף.

אני תובע או שזה מקח טעות לגמרי, ואם לא, אזי את תשלום התיקון שעשיתי במוסך שלי בסך 3800 ₪ במקום 7000 ₪. טענתי היא שהתיקון הראשון, היות ונעשה תוך שלושה חודשים ויש אחריות מאותו מוסך, שהנתבע ישלם לי את עלות התיקון ויתבע מהמוסך הראשון את אחריותו.

המוסך שלי תיקן את הרכב הכניס גיר ישן ככה שכל המצב אינו אידיאלי, זה לא מאותה שנת יצור של הרכב, איני טוען שנעשה משהו בזדון אבל אני תובע את מימוש האחריות.

טענות הנתבע:

נתתי את הרכב למכון ומה שהוא אמר זה מקובל עלי והם אמרו שיש תקלה קטנה בגיר והקונה היה מודע לזה, התובע שלח את הרכב למיגון ואיני יודע כמה נסעו איתו, המחירון היה 33,000 ₪ אני הייתי מוכן למכור בפחות. הקונה היה מודע שהרכב תוקן ע"י מוסך ובדרך כלל ידוע שלא מתקנים חלקים אורגינליים, אמנם בעל המוסך טוען שזה כן מתאים. לדעתי, היות והקונה ידע שהדיפרנציאל תוקן ויש לו אחריות של המתקן עליו לטפל בנושא.

ביחס לגיר, המכון אמר שיש רעשים בגיר ממילא הקונה קיבל על עצמו וגם אוטו יכול להיות תקין ופתאום קורה לו תקלה. המתווכים לא מסרו לי שום תנאים שהתובע אמר. אני לא שמעתי אף פעם על ביטול מקח אלא השתתפות בתיקון.

עדים:

מתווך א': אני לא מסרתי לנתבע שום דבר וכן המתווך השני אלא הפקיד את הצ'קים בבנק אני לא ידעתי מהתנאים של התובע.

מתווך ב' (בטלפון): אני איני זוכר שום מגבלה שאמר הקונה.

התובע: יש לי עד ששמע שאמרתי למתווך ב' את התנאים.

ע"כ עיקר הטענות, הצדדים חתמו על שטר בוררות.

בירור הדין:

עומדות לפנינו שתי שאלות הלכתיות להכרעה.

א.      לדעת הקונה, הפגם שנתגלה ברכב לטענתו היה מקודם, וממילא זה מקח טעות, ואילו לדעת המוכר דבר כזה יכול לקרות פתאום, מה גם שהקונה לטענתו "סבר וקיבל" - כיצד לדון בנידון כזה?

ב.      גם אם נניח שהתברר שהפגם היה קודם, האם יש לקבל את טענת המוכר שהיות ויש אחריות לכמה חודשים מצד המוסכניק הראשון, הרי שהקונה צריך לתבוע את המוסכניק ולא את המוכר?

הנה בנושא הראשון, כשמתגלה מום במקח ואין ידוע מתי נתהוה, פוסק מרן המחבר בח"מ ס' רל"ב סע' ט"ז דהמוציא מחברו עליו הראיה, דהיינו, אם הלוקח כבר שילם – אזי הוא צריך להוכיח שהמום נתהוה לאחר גמר המקח. ואין זה דומה למוכר בהמה ונתגלה בה טריפה ואין ידוע מתי נתהוה, שפוסק המחבר בסעיף י"א דהלוקח ישלם תמיד, דבבהמה יש חזקה, דמעמידין אותה על חזקתה וסתם בהמה אינה טרפה.

והנה ברכב ישן קשה לומר שיש לו חזקת תקינות. בדרך כלל, רכב ישן יש בו פחת ותקינותו אינה טובה. מה גם שבנידון כאן המוסכניק של הקונה אמר שזה מן הסתם פגם מהעבר. וכן לא מסתבר שאדם יקנה רכב ובנסיעה הראשונה שלו הוא יתקע, ולומר על זה שהוא "סבר וקיבל" זה לא מסתבר. כמו כן הקונה הרי עיכב את הצ'ק אצל המתווך משום שסבר שיש כאן איזה שהוא פגם, ולפי טענתו לא ידע מגודל התקלה, ולכן גם מסתבר שלאחר ששיחרר את הצ'ק הוא השאיר לעצמו את זכות התביעה שלטענתו אמר אותה למתווך ולכן הוא לא ויתר על טענתו.

אודות הנקודה השניה העומדת לדיון הנה מצינו בתלמוד דינו של רבי נתן (כתובות י"ט) שנפסק בש"ע ח"מ ס' פ"ו, שאם שמעון חייב לראובן, ולוי חייב לשמעון - מוציאין מזה ונותנים לזה. ומבואר שם בערוך השולחן סע' א' דלא משנה מה סיבת החיוב, שיעבודא דרבי נתן הוא מהתורה. אלא שמוזכר שם בהלכה שאין בית דין נזקק להוציא מלוי, אלא אם כן אין לשמעון ממה לשלם.

והנה בנידון דידן ישנה אחריות מהמוסכניק על התיקון למוכר, ולכן אם למוכר לא הייתה אפשרות לפצות את הקונה, היה מקום להפנות את הקונה למוסכניק. אולם, טענה כזאת לא נשמעה בדיון, ולכן נראה שהיות והקונה מוכן להסכים לקיום המקח אם ישלמו לו את תיקון הנזק בסך 3800 ₪, שהוא פחות מההערכה הראשונה שהייתה 7000 ₪, הרי שמוטלת החובה על המוכר לפצות את הקונה ואילו המוכר יתבע את המוסכניק שנתן לו את האחריות על תיקון הדיפרנציאל והקשור אליו.

לסיכום על המוכר לפצות את הקונה בעלות התיקון בסך 3800 ₪.

אני מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

                        בכבוד רב,

הרב דב ליאור