חזרה מעיסקה לפני שנקבע המחיר

תשס"ו/15

התובעת: גב' א', מעוניינת לשכור דירה.

הנתבעים: משפחת ב', בעלי דירה.

בנושא: אי השכרת דירה.

טענות הצדדים:

התובעת: אני בקשתי לשכור דירה ממשפחת ב' עבור בתי וחתני הגרים כעת במושב שיתופי, הם נכים וצריכים דירה מתאימה להם, דיברתי עם הגב' ב' ועם מר ב' והוא אמר שיש לו נסיעה לחו"ל ולכשיחזור נסכם סופית. בינתיים הדירה הושכרה למישהו אחר. הם שמעו לשון הרע עלי וכנראה שזה גרם להפרת ההבטחה עבורי. היה בינינו סיכום על סך 400$, גברת ב' אמרה שזה בסדר ומר ב' אמר שעל המחיר יש לדבר. אני תובעת נזקים ממשפחת ב', אין לי כעת סכום סופי. הזוג זכאי לקבל סיוע ממשלתי בסך 1170 ש"ח לחודש וכשהם במושב השיתופי לא מקבלים, שמה יש מעון בסכום גבוהה 1100 ש"ח ואילו היו כאן היינו משלמים פחות + הוצאות מחיר טלפונים ועוד כמה הוצאות זה נמשך כבר 4 חודשים וכל זה מבלי לחשב עגמת נפש ולשון הרע עלי.

הנתבעת: אני לא סיכמתי שום דבר סופי עם גב' א' אמרתי לה שבעלי יסגור את הנושא.

הנתבע: הגעתי איתה להבנה עקרונית על השכרת הבית ואמרתי מפורשות שהמחיר לא מקובל עלי, והוספתי שאיני סוגר אלא אחרי שאחזור מהנסיעה. לא היה לנו שום זיכרון דברים. בינתיים חלו התפתחויות, משפחת ג' דיברה עם אשתי ואמרה לה שאם אנו רוצים עיסקה זה לא כדאי לנו, כי המושב השיתופי לא ישלם, וא' לבד לא תוכל לעמוד בשכר דירה. וכן הוסיפו שאם ניתן להם את הדירה זה יגרום בעיות אחרות ולכן  לא רציתי להיכנס לזה כלל.

הנתבעת: אנו מצטערים על כל עגמת הנפש  שנגרמה לא'.

הנתבע: ניסיתי כמה פעמים לתפוס בטלפון את א' והיא אמרה שלא רוצה לדבר בטלפון. הגעתי הביתה והיא הביאה איתה חוקר פרטי, אמרתי אם כן אני הולך מכאן. אני מבקש סליחה מא' וכל מה שעשינו זה להגן על עצמנו ולא התכוונו לפגע במישהו.

התובעת: הנושא היה סגור אני אמרתי שהחוזה אמור להיות איתי ואין לו שום עסק עם המושב השיתופי, אני מנהלת את חשבון הכספים של בתי והייתי אפילו מוכנה ליתן דמי קדימה, ומר ב' לא רצה, והוא לא היה צריך לשמוע משום אנשים חשובים כל מיני דברים עלי, ואני גם הוספתי שעל המחיר נסתדר.

ע"כ עיקר הטענות, הצדדים הרחיבו את טיעוניהם אולם זו התמצית.

הצדדים חתמו על שטר בוררות.

בירור הדין

עומדות לפנינו שתי בעיות לבירור:

א.    האם הדיבורים שבין א' ומר ב' יש להם תוקף דיני וממילא ביטול חד צדדי יש לו השלכות.

ב.     האם תביעות א' על נזקים שנגרמו לה כתוצאה מביטול ההשכרה חלים על צד המבטל.

לפי תיאור העובדות נראה לבית הדין שבנסיבות שתוארו לא היתה כאן גמירות דעת שלמה מצד המשכיר, כל זמן שלא גומרים על קביעות המחיר אין זה מחייב בקניינים, ואפילו לא בנושא חזרה שתחשב כאי אמון, ע' רמ"א חו"מ סי' רל"ז סע' א', ולכן אין לראות את הנושא כסגור. ומה גם שלמשכיר נתעוררו ספיקות אודות כדאיות העסקה ממה ששמעו מבחוץ, אפילו אם לא מאמינים להם בכל זאת יש להם חשש. וישנם מצבים שמותר לאדם לחזור בו כשקונה דבר ויצאו עליו עוררין, בתלמוד ב"ק ט' ע"א, ובנידון שבפנינו המשכיר טוען טענת ברי שאצלו זה לא היה סגור בגלל המחיר, ולכן מבחינה הלכתית אין לראות כאן הפרת חוזה.

ביחס לבעיה השניה תביעת הנזקים, ראשית היות ולא היתה הפרת חוזה מחייב, אי אפשר לבא בטענה אל המשכיר שהפר חוזה ושיתחייב בתוצאות.

יתירה מזאת אפילו אם נניח שהיתה הפרת חוזה ויש לחייב את המפר לקיימו, הנזקים שהתובעת דורשת אין להטילם על המפר כי זה פחות אפילו מגרמא, הרי ההוצאות שהיו לזוג הצעיר הם הוציאו על דעתם וכן הטלפונים של הגב' א' היא עשתה ביוזמתה, וכן שאר הוצאות שהשוכר הוציא ביוזמתו ועל דעתו בלבד.

לסיכום:

א.    אין לראות בביטול העסק הפרת חוזה.

ב.     אין לחייב את המשכיר בהוצאות שהיו לתובעת.

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

     הרב דוב ליאור                         הרב אהרון אליהו               הרב ישראל הירשנזון