מעמדה של מילגה של אברך

תשס"ז/8

שבין התובע: א', תלמיד בכולל.

לבין הנתבע: ב', ראש הכולל.

בנוגע: לתשלום מלגה מכולל.

טענות הצדדים:

התובע: למדתי בכולל שלו, כעבור שבוע בסוף חודש למניינם, נתן לי תשלום בסך 250 ש"ח ואחר כך המשכתי עוד שישה שבועות ואז אמר לי שעלי לעזוב את הכולל היות והייתי בכלא.

אני הבינותי שמזה ששילם לי שאני קבוע בישיבה ולכן אני תובע שיתנו גם עבור שאר השבועות, הוא אמר לי בתשלום הראשון, נשלם ואחר כך נבדוק. אני בעקבות זה לא למדתי במקום אחר ולא עבדתי.

הנתבע: הכולל לא מתחייב לאף אחד וכך אני אומר גם לתורמים, אין כאן שכר עבור עבודה.

אין אצלנו מבחני קבלה ואני לא מבטיח כלום, יכול להיות שהוא הבין ככה, ידעתי שהוא דחוק ולכן שלמתי לו, אין בזה שום הוכחה על קבלה או התחייבות כל שהיא, שמעתי שפגע בילדים ולכן אמרתי לו שיפסיק והוא יוכל להמשיך בתנאי שילך לטיפול, ואף אמרתי שאנו נעזור בזה, הוא סרב להיכנס לתהליך טיפולי ואז דברתי עם הרב ליאור והוא אמר שבכל זאת אעזור לו ונתתי לו עוד תשלום, בתחילה אמרתי לו ספר על עצמך והוא העלים את העובדות ולדעתי היה כאן מקח טעות מעיקרא, כמו כן היתה לו עזות פנים כלפי רבנים.

התובע: ההסבר הזה הוא טוב על להבא ולא על העבר.

ע"כ עיקרי הטענות, הצדדים חתמו על שטר בוררות.

בירור הדין

הנושא העומד לבירור הוא, האם הכולל חייב לתלמידים ליתן מלגה, האם זה נקרא שכר או תשלום?

בפשטות נראה שאין כאן חיובים של מעסיק ופועל, וכן בית הדין בירר אצל מומחים, ולכן מצד עיקר הדין אין הכולל חייב לשלם ומה גם שכאן לא דובר על גובה המלגה כלל. הכולל הזה מורכב מאברכים ואין לומדים בו רווקים ולכן גם אם היו נותנים לרווקים היה פחות באופן משמעותי מאברך, ובנידון דידן לא הובטח סכום מסוים לתובע. באם הובטח יש מקום שראש הכולל ישלם מדין מתנה מועטת שנותנים לעני, שזה מחייב את המבטיח ואם חוזר נקרא מחוסר אמנה, עי' שו"ע חו"מ סי' ר"ד סע' ח'.

והיות והנתבע נתן עוד סכום מסוים לתובע יצא ידי שמים ואינו חייב יותר.

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

    הרב דוב ליאור                      הרב אהרון אליהו               הרב ישראל הירשנזון