טענות שונות בין משתמש ביקב לבעליו

תשס"ט/8

התובע: מר א', משתמש ביקב.

הנתבע: מר ב', בעל היקב.

בנושא: התביעות המתייחסות ליצור יין ותביעות שכנגד.

בין הצדדים היו כמה דיונים בבית הדין והצדדים הסכימו ביניהם בפשרה, ואחר כך היו טענות ביניהם על ביטולה, ובית הדין פסק בזה שהפשרה היא בתוקף. ונשארו כמה נקודות שיש ביניהם חילוקי דעות ובהם יעסוק בית הדין.

תיאור הרקע (לסעיפים ב-ד בטענות): מר ב' הינו בעל יקב, המספק שירותים למר א'. הם סיכמו שא' ייצר יין ביקב תמורת תשלום מסוים. התשלום כלל גם תשלום על בקבוקים, פקקים וארגזים שב' היה אמור לספק לא'.

טענות הצדדים:

 מר א' יש לו חילוקי דעות עם מר ב' ביחס לנושאים הבאים:

7 בקבוקי יין, בקבוקים, פקקים, קרטונים, דולבים, והוצאות שונות שנגרמו כתוצאה מהתנהגותו של ב', תשלום עבור עגמת נפש והוצאות בית הדין.

א.        בקבוקים.

א': ב' היה חייב לי 1917 בקבוקי יין על פי החלטת בית הדין, הוא נתן לי 1910 וחייב לי עוד 7, אני מבקש לקבל את תמורתם בכסף לפי חשבוניות שהגשתי לבית הדין על מחיר 73 ₪ כולל מע"מ, ללא מע"מ 63.2 ₪, אני תובע לקבל 442.4 ₪. 

ב': בפשרה שבינינו, א' ביקש שהוא ינהל את כל תהליך עשית היין החל מקביעת הבלנד, הוצאת היין מהחביות, סינונו ועד בקבוקו, אנו הסכמנו לכך ואכן הוא ניהל את הכל, ועל כן האחריות היא עליו בלבד ולא עלינו. כמו כן אין לו זכות לדרוש 73 ₪ לבקבוק כולל מע"מ מחיר היין ביקב היה 15.5 ₪ לבקבוק.

ב.         תשלום עבור בקבוקים.

א': הוא היה אמור לספק לנו בקבוקים מדגם בורדלוז מחיר 1.8 ₪ לבקבוק עבור 8,752 בקבוקים סך15,753 ₪.

ב': אנו התחייבנו לספק בקבוקי בורדלוז והוא שינה את דעתו ורצה בקבוקים יותר יקרים ולא היינו חייבים בזה לפי החוזה ולכן אין לו שום זכות לתבוע מאתנו את מחירם, הוא עשה על דעת עצמו.

ג.         פקקים.

א': ב' היה אמור לספק לנו פקקי שעם מחיר 1.12 לפקק, סה"כ 9802. ב': גם לגבי הפקקים הוא שינה מה שדברנו בחוזה, הוא רצה סוג אחר של פקקים יותר יקרים ולא היינו חייבים בזה והיות והוא שינה על דעת עצמו איננו רואים את עצמנו אחראים לכך.

ד.         קרטונים.

א': הוא היה חייב לי אריזות קרטונים ולא בוצע ולכן היה חייב לי עבורם.

הבהרת בית הדין: המדובר היה על קרטון המכיל 12 בקבוקים וא' שינה לקרטון של 6 בקבוק ולכן ב' טוען שאינו חייב כלל היות והוא שינה. ולפי חישוב בית הדין מגיע לא' סך 984.50 ₪. עם זאת, היה בזה עבודה נוספת לב' לארוז בהרבה קרטונים קטנים של 6 בקבוקים.

ה.        דולבים.

א': ב' חייב לי 3 דולבים חדשים שכל אחד מחירו 790 ₪, מחיר משומש 200 ₪, חברה י' (שבבעלות א') חייבת לב' 5 דולבים משומשים סך הכל החוב של ב' הוא 1190 ₪.

ב': הוא לא הציג מעולם חשבונית על כמות הדולבים שהביא, אנו לא מקבלים את טענותיו לגבי הדולבים ולגבי מצבם, אנו לא מחזיקים באף דולב שלו, דולבים שהיו ביקב והיו שלו הוא כבר קיבל מזמן.

ו-ט.    הוצאות שונות.

א': הוצאות שהיו לי ושל העובד שלי בשל אי אספקת יין בתאריך שנקבע בינינו, יום עבודה שלי 1,280 ₪ וכן עגמת נפש גדול ובזבוז זמן יקר, אני מבקש עבור כל זה 20,000 ₪. אני חייב לו עבור תעודות משלוח בסך 1553.5 ₪ וכן עוד הפרשים בסך 686.20 ₪ סך הכל 2239.7 ₪.

ב': אני דורש שיחזיר לי 11 דולבים שהם שכורים אצלנו ואינם שלנו, ואנו משלמים עבורם דמי שכירות 28 ₪ לחודש.

וכן לשלם את חובו עבור השתתפות בהדפסת תוויות המשותפת בסך 800 ₪.

א': התויות האלו נותרו ללא שימוש היות והוא לא סיפק את היין שמגיע לנו בשנת 2003 נמצא שהוא גרם לכך שלא השתמשו בהם.

ב': א' השתמש במעבדה שלנו לצורך בדיקות לתחרות יינות בסך 600 ₪ לא כולל מע"מ.

ע"כ עיקרי הטענות הצדדים הרחיבו בטיעוניהם כפי שהכל מופיע בפרוטוקול ובסכומים שהגישו לבית הדין, הצדדים חתמו על שטר בוררות כמקובל בישראל.

בירור הדין

עומדות לפנינו תביעות ותביעות שכנגד ובית הדין יתיחס לכל תביעה בפני עצמה.

א.        ביחס לתביעת בקבוקי יין.

נראה לבית הדין שהיות ואין הכחשה מצד ב' שאינו חייב את כמות הבקבוקים, רק הוא טוען שהיות והאחריות של ניהול תהליך הביקבוק היה על א', לכן אינו חייב כלום - זה דומה לאומר לחברו שאתה חייב לי כי לא פרעת לי, והלה משיב איני יודע אם פרעתיך, שבמציאות שכזאת אנו אומרים ברי ושמא ברי עדיף. ולכן יש לחייב לשלם את שבעת הבקבוקים, כי התובע טוען שהם נמצאים אצלך אלא שלא לקחתי אז. אולם בנוגע למחיר, סבור בית הדין שאין לחייב את הנתבע אלא בשווים של הבקבוקים בזמן ההוא דהיינו 15.5 ₪ לבקבוק, סך הכל 108.50 ₪, ולא במה שלא מכר כי זה באמת באחריותו של התובע.

ב.         ביחס לתביעת התשלום עבור אלפי הבקבוקים מדגם בורדלוז.

בית הדין סבור שלמרות שא' שינה לבקבוקים יותר יקרים לפחות את המחיר הנמוך בעל היקב התחייב ושינוי מצד התובע אינו מהוה נימוק מוצדק לפטור את הנתבע ולכן הנתבע צריך לשלם מחיר בקבוק בורדלוז ולא מחיר בקבוק אירופה, המחיר סך הכל הוא 15,753 ₪.

ג.         אודות הפקקים:

זה דומה ממש לבקבוקים, א' שינה לפקקים יותר יקרים ולכן ב' ישלם לפי ההתחייבות שלו פקקים זולים יותר בסך 9,802 ₪ מחיר יחידה 1.12 ₪ ואת ההפרש כמובן שיספוג א' בעצמו.

ד.         ביחס לקרטונים:

ב' היה אמור לספק קרטונים, היה מדובר על קרטון המכיל 12 בקבוקים וא' שינה על דעת עצמו לקרטון המכיל 6 בקבוקים, אם כן ב' ישלם רק עבור כמות שהיתה אמורה לספק את הדרישה דהיינו 12 בקבוקים לקרטון, שלפי חישוב בית הדין הוא בסך 984.5 ₪. אולם היות וזה הגדיל את עומס העבודה על היקב כפי שב' טען בסיכומים שלו, סבור בית הדין מכוח פשרה לחייב את א' בסך 250 ₪ תוספת מאמץ של העובדים.

ה.        ביחס לתביעות לדולבים:

היות וקיימת הכחשה גלויה בין הצדדים, ב' מכחיש כל חיוב לגבי דולבים, אין בית הדין יכול לחייב. אולם א' מודה שיש לו חמשה דולבים משומשים שחייב לב' ועליו להחזירם וא' תובע 11, יש לראות בזה מודה במקצת, ובדורות שלנו איננו רגילים לחייב שבועה, אלא לפדות אותה בממון ולכן בתור פשרה א' ישלם מחצית מחיר 6 דולבים דהיינו סך 600 ₪ לב' בנוסף לחמשה דולבים שהודה.

ו.          תביעת א' על בזבוז יום עבודה שלו ושל העובד.

היות וב' טען שמה שלא סיפק לו אז את היין זה בגלל שהוא לא הביא את הדולבים שהוא אמור להביאם, וכן לא נראה לבית הדין שהיה כאן יום שלם של בזבוז. ולפי הטענות כל הסיפור ארך לא הרבה זמן, ולכן אין בית הדין רואה מקום לחייב את ב' בגרימת הנזק הזה.

כמו כן אין בית הדין מחייב על עגמת נפש בזמננו ומה גם בתיאורים שבית הדין שמע לכל הצדדים נגרמו עגמת נפש וקשה לקבוע למי יותר.

ז.         דרישת ב' להחזרת הדולבים.

חמשה א' מודה ויחזיר אותם, ועל השאר שישנה הכחשה הוא ישלם סך 600 ₪ מדין פשרה במקום חיוב בשבועה.

ח.     דרישת ב' לחיוב השתתפות בתשלום עבור תוויות משותפות.

היות וא' טוען שהוא גרם לכך שלא סיפק את היין בזמן אין בית הדין רואה מקום לחייב.

ט.    ביחס לתביעות ב' על שימושו של א' במעבדה לצורך תחרות.

היות וזה היה עוד בזמן שעבדו ביחד, יש לראות בשימוש זה כחלק מהזכות של א' לקבלת שירותים מהיקב ולא כשימוש חריג, ולכן אין לחייב עבור שימוש זה.

לסיכום:

על ב' לשלם:

 108.5 ₪, עבור שבעה בקבוקי יין.

עבור הספקת הבקבוקים הזולים יותר בסך 15,753 ₪.

עבור התחייבות לספק פקקים זולים בסך 9,802 ₪.

עבור קרטונים המכילים 12 בקבוקים סך 984.50 ₪.

על א' לשלם:

חיוב בתשלום, חמשה דולבים משומשים, ועוד 600 ₪ מדין פדיון שבועת מודה במקצת עבור מחצית הכפירה.

עוד 250 ₪ תוספת עבודה באריזת הקרטונים. וכן הודה א' על הפרש חיוב בסך 2,239 ₪.

סך הכל החיוב של א' 3089.70 ₪, לקזז מהחיוב של ב'. נשאר לב' לשלם 22,574 ₪.

יש לשלם את זה בשני תשלומים ראשון עד סוף חודש אפריל למניינים סך 10,000 ₪ והצ'ק השני עד סוף חודש מאי.

במידה והתשלום יהיה לחברה י' יש להוסיף מע"מ כנגד חשבונית מס והצדדים יערכו את החישוב המדויק.

שאר התביעות על עגמת נפש אין בית הדין מחייב, וכל צד ישא בהוצאותיו.

אין לחייב את ב' עבור הוצאות בית הדין שתבע א', משום שסוף סוף הוא הגיע לדיון, ואין לו דין לא ציית דינא שאז היה חייב בהוצאות הצד שכנגד.

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והשקט יבוא על מקומו.

בכבוד רב

הרב דוב ליאור                         הרב אהרון אליהו               הרב ישראל הירשנזון