בס"ד


מס. סידורי:808

עמידת הבעל לצד אשתו הנתבעת בדין

שם בית דין:בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירור יוחסין
דיינים:
הרב עובדיה דוד
הרב לוין אברהם דב
הרב ביבס שמואל
תקציר:
אישה נתבעה לדין על ידי אישה אחרת. בעלה של הנתבעת הופיע לדין יחד עם אשתו. התובעת אינה חפצה בנוכחות הבעל.
פסק הדין:
בית הדין פסק כי אף שבד"כ בעל נחשב בעל-דין בתביעה נגד אשתו במקרה זה שהתביעה היא עקב טענת פשיעה בפקדון אין הבעל מתחייב בכך ועל כן אינו בעל דין ואינו יכול להיות נוכח בדיון.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: ג' תשרי תשנ"ב

פד"ר ירושלים כרך א עמ' כה תיק מס' 110-נב

בהרכב הדיינים: הרב דוד עובדיה, אב"ד; הרב אברהם דב לוין; הרב שמואל ביבס. 

שאלה:

אשה שנתבעה בדין ע"י אשה אחרת, והנתבעת באה עם בעלה לדין, ועוררה התובעת את השאלה מה מעשהו של הבעל בתביעה זו.

תשובה:

פסק השו"ע חו"מ סי' יז ד שאם התובעים רבים והנתבע אומר אני חפץ שישבו אוהבי וקרובי אצלי כשאני טוען עמכם כדי שלא יסתתמו טענותי כי אתם הרבים, הדין עמו, ולכן השותפים יבררו להם א' מהם לטעון בשביל כולם, או יטען כל אחד לעצמו זה אחר זה, ומקורו מהמרדכי בשבועות בשם תשו' מהר"ם עפ"י סוגית הגמ' בשבועות ל ב להשוות בע"ד אפי' במלבושים, וה"ה כשהנתבעים רבים יש חשש שיסתתמו טענות התובע מולם, וע"כ יטען נתבע אחד לכולם, או שיטענו בזה אחר זה. ובש"ך שם ס"ק ח מבואר שגם לשבת דומם אסור, דאיכא למיחש דילמא מרמזי ליה רמיזי, וכ"כ בט"ז שם שלא יהיו אוהביו אצלו אפי' בשתיקה "ולא כמו שקצת נוהגים בזה היתר, והוא מחוסר דעה". אם כי כשהצד השני מסכים שישבו מולו הרבים, בזה נחלקו הש"ך והט"ז - לש"ך אפי' כשהסכימו הצדדים מוטל על הבי"ד לכופם, והיינו משום שהדין להשוות בין בעלי הדין אינו רק זכות של הצדדים אלא גם חובה המוטלת על הבי"ד, והט"ז כתב שאם הצדדים מסכימים אין בי"ד מתערבים, משום שלדעתו זו זכות הבע"ד.

והנה כב' הגרש"ב טען שהבעל כלל אינו בע"ד בתביעה שיש על אשתו, וכמו שפסק הרמ"א בשו"ע חו"מ סי' צו סעי' ו שאין הבעל חייב בחיובי אשתו, ואפילו כשזו נושאת ונותנת בתוך הבית, ומקורו בשו"ת מהרי"ק שורש קצג, ולא כדעת המרדכי פרק החובל שכשהיא נו"נ בתוך הבית חייב הבעל במה שנתחייבה בדין, דכיון שהנשים רגילות לישא וליתן ה"ה כאילו הבעלים מינו אותן שלוחים, ואם יש עדים חייבים הבעלים לשלם מפני תקנת השוק שישאו ויתנו עמהן, ואם אין עדים, נשבעת, והמהרי"ק חולק עליו, והרמ"א הכריע כמהרי"ק.

אמנם להלכה כבר הכריע הש"ך שם ס"ק ע כמהרש"ל ב"ק פרק החובל סי' כט שאשה הנו"נ בתוך הבית לא מסתבר כלל שהיא תיקח מאחרים ממון והבעל ידע מזה ויאכלו ביחד שניהם הממון ולא ישלמו כלום. וכן הכריע שם בנתה"מ, והוסיף עוד יותר שאפי' אם אין עדים שחייבת וגם היא אינה מודה בכך, אם חייבוה בי"ד להשבע היסת והיא אינה רוצה להשבע חייב הבעל לשלם עבורה, שכן מוכח במרדכי ובמהרי"ק. ודברי הנתה"מ יש בהם חידוש גדול, שהרי מי שנתחייב היסת ואינו רוצה להשבע אינו חייב לשלם מן הדין, ומדוע יתחייב הבעל בעבורה, ולא דמי לקנסות שנתחייבה האשה לשלם שפסק בשו"ע אבהע"ז סי' צא שהבעל חייב לשלם בעבורה, שהרי כאן אילו היתה נשבעת על טענתה היתה נפטרת, ורק משום שאינה נשבעת קנסוה לשלם, ועי' נחל יצחק חו"מ סי' צו בארוכה.

ולפי"ז בנידון דידן שהאשה נו"נ בתוך הבית, שאפשר שחייב הבעל בעבורה, וכמו שפסק הש"ך שם, יש לבעל דין בע"ד בתביעה זו.

אמנם לאחר העיון במכתב התביעה שצורף לתיק נראה שהתביעה היא על דבר פקדון שנמסר לנתבעת, והיא פשעה בו ונתקלקל, אך אין התביעה מייחסת לנתבעת גניבת הפקדון והנאה ממנו, וא"כ כבר פסק הש"ך שם עפ"י הג"א ב"ק פרק החובל בשם ראבי"ה שהבעל פטור, וממילא אינו בע"ד בדין זה.

תגיות

נושאים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il