רכב שנמכר והתברר שהמנוע לא מקורי

תש"ע/3

 התובע: מר א', קונה רכב.

הנתבע: מר ב', מוכר הרכב.

בנושא: מכירת רכב.

טענות הצדדים:

התובע: לפני כשלושה חודשים קניתי רכב מדגם "סוברו" מב', ולפני מספר שבועות נהרס הגיר והחלפתי אותו בעלות 1200 ₪. לפני כשבוע נגשתי לערוך טסט לרכב והבוחנים אמרו שהמנוע אינו מקורי, ולכן לא עברתי את הטסט, עלות הטסט היא בסך 930 ₪.

אני טוען שהיה כאן מקח טעות, ודורש שיחזיר לי את הסכום שקניתי בו בסך    4,500 ₪ + דמי הגיר + דמי הטסט, סך הכל 6,630 ₪, וכן את אגרת בית הדין שהוא סירב לברר את הנושא שלא במסגרת בית הדין.

הלכתי למשטרה ותוך כדי כך אמרו לי שלא ללכת. ב' הסכים לפצות אותי באופן חלקי ועל הגיר לא הסכים לשלם.

הנתבע: אני קניתי את הרכב מיהודי, והמוסכניק נהאל עשה אוברול על הרכב. הוא נסע איתו שבוע לפני הרכישה. נהאל מוכן היה לקבל את הרכב ב 4,000 ₪ וא' לא הסכים.

התובע: אני מוכן לוותר על ההנאה שהיתה לי משימוש ברכב בסך 500 ₪, אבל תובע את היתרה בגלל מקח טעות.

הצדדים שיגרו מכתבים לבית הדין והתווכחו ביניהם אודות הפניה למשטרה אם יש מקום לפנות בכלל.

הצדדים חתמו על שטר בוררות, ואלה הן עיקרי העובדות.

בירור הדין

עומדות לפנינו שלש תביעות של התובע.

א.    טענת מקח טעות.

ב.    לשלם לו עבור הגיר.

ג.    לשלם לו עבור הטסט.

א.    מצינו בחו"מ סי' רל"ב סע' י"ח ברמ"א, דאם סרסור (מתווך) מכר דבר שהונו אותו והוא מכר למישהו, יכול הלוקח לטעון טענת מקח טעות, למרות שגם הסרסור לא ידע מזה. וכל שכן במקרה שהמוכר קנה ומכר, ולא ידע שיש בזה מום, אין לו רשות להונות אחרים, וזה נקרא מקח טעות ומבטלים את המקח. ואפילו להמחבר, שהוא פוסק דבסרסור היתה חובה על הלוקח לבדוק, ולכן הסרסור פטור משום שלא היתה לו האפשרות לבדוק, אבל בשאר המקרים כמו במקרה שלנו שהלוקח סמך על המוכר שהרכב הוא תקין, ולא ראה צורך לבדוק, ולכן כאן אליבא דכולי עלמא ניתן לטעון מקח טעות, הן לשיטת הרמ"א והן לשיטת מרן המחבר. עי' ערוך השלחן שם סע' כ"ז. ומה שטוען הנתבע שניתן ללכת למשטרה שהיא תקבע אם המנוע מזוייף, נראה לבית הדין שהיות והבוחן מטעם משרד הרישוי קבע שזה מזוייף, ואפילו אם זה ספק היות ולמעשה אין ביכולתו של הקונה לעבור טסט, לגביו זה מקח טעות. דומה למה שמובא בהלכה באותו סימן סע' י"ב ברמ"א, דגם בספק טריפה יש טענת ביטול מקח.

ב.     ביחס לטענת הגיר, היות והרוכש פעל בתמימות טרם שנודע לו על המום, והוא השביח את הרכב לאחר הרס הגיר הישן, יכול לדרוש את השבח מבעל הרכב במקרה של מקח טעות, ע' חו"מ שם סע' י"ד.

ג.       בנוגע לתביעה של אגרת הטסט בסך 930 ₪, יש לדמות בזה לדין המובא בחו"מ ס' רל"ב בערוך השלחן סע' ל"ד, אם הלוקח הוליך חפץ למקום רחוק ואחר כך התברר שהיה בו מום, אם המוכר לא ידע ממנו אינו חייב בדמי ההליכה, אלא לאחר שנודע לו חייב המוכר בדמי החזרה. אבל אם ידע מראש שמוליך אותו למקום רחוק, ואחר כך התברר שזה מקח טעות חייב בכל. במקרה דידן כל אחד יודע שרכב צריך לעבור טסט, ולמרות שלא ידע מהמום החיוב הוא על המוכר ולא על הקונה, היות ולא פשע בכלום.

ביחס לדמי פתיחת תיק, מקובל בדרך כלל שמי שפותח תיק הוא משלם ולא הנתבע, אלא אם כן גלוי שהיתה סתם התחמקות של הנתבע להתדיין.

לסיכום: על הנתבע לשלם לתובע עבור ביטול המקח, הגיר, והטסט, אחר קיזוז 500 ₪ של שימוש הנתבע, 6,130 ₪.

בית הדין התמקד בטענות שביניהם. אולם אם הצדדים רוצים מעצמם להחזיר את הבעלות למוכר, ולהשבית את הרכב, ואזי המדינה תפצה את המשלם רשאים הם לעשות זאת כדי לחסוך בהוצאות של עצמם. אולם בית הדין אינו יכול לחייב זאת אלא רק להציע.

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

          הרב דוב ליאור                הרב אהרון אליהו          הרב שלום אילוז