קושן שנמסר לצורך בדיקה ולא הוחזר

תשע"א/2

התובע: א', לטענתו מסר קושן לב' לבדיקה.

הנתבע: ב'.

תיאור המקרה: התובע החזיק בירושה ממשפחתו "קושן" על בית מסויים.

התובע הגיש גם תביעה מקבילה נגד ג' (במכתב לביה"ד נכתב שאינו יכול להופיע בביה"ד, ואינו זוכר כלום) הצדדים חתמו על כתב בוררות.

טענות הצדדים:

התובע: אני נתתי  לפני כמה שנים את הקושן לבדיקה למר ב' והוא מסרב להחזיר לי . כמו כן טען שהקושן אינו נמצא אצלו היות ומסר אותו לג'. בקשתי מג' והוא הודה שאצלו וענה מה שענה.

אני מבקש את הקושן חזרה אני לא יודע אם יש לו שווי כספי אבל יש לו שווי רגשי גדול.

התובע נקט בשמות של כמה עדים שיודעים מהדבר.

הנתבע: אני לא רוצה לומר לא היו דברים מעולם אבל אני אומר שאיני זוכר דבר כזה כלל. ואני מאחל לתובע שימצא את זה אבל הקושן אינו אצלי. כמו כן נחקרתי על כך במשטרה.

ברור הדין

העדות

ביה"ד ברר אצל האנשים שטען התובע שיודעים מהמקרה, יש לציין ששנים מהם הם קרוביו. ומדברי כולם עולה – שהם לא ראו את הנתינה ולא שמעו שישנה הודאת בע"ד שהקושן נמצא אצל הנתבע. אלא חלקם טענו שהתובע תבע את הקושן בבית הכנסת מג' אלא שג' הכחיש / שתק שהקושן נמצא אצלו.

ואם כן גם לפי דברי האנשים שטען התובע שיודעים, אין בכך בכדי להוכיח שהנתבע קיבל את הקושן.

שבועת היסת ותשלום הנזק

כמו כן אין גם מקום לחייב את הנתבע שבועת הסת, היות והן לפי דברי התובע והן לפי דברי פלוני ספק רב אם יש לקושן הנ"ל שווי כספי. ולפי דברי הנתיבות סי' קמ"ח ס"ק א' דבר שאינו שווה לכל העולם אין לשלם עליו אם הזיקו. והיות ואין נשבעים שבועת היסת רק על דבר ששוויו לפחות פרוטה, וכמו כן אין כאן רגליים לדבר שקושר את הנתבע לקושן יש לפוטרו משבועה. 

סיכום: הנתבע פטור. 

בכבוד רב 

הרב ישראל הירשנזון             הרב אהרן אליהו                   הרב שלום אילוז