מורה שבטעות לא קיבל משכורת בהתאם לדירוגו

תשע"א/4

התובע: א', מורה.

הנתבעים: מוסד ב' המיוצג ע"י ב'.

בנושא: הפרשי שכר.

טענות הצדדים:

התובע: התחלתי ללמד וסודר לי תואר m.a. ושאלתי את המזכירה אם העניין מסודר והיא אמרה שכן. רק לאחר כחמש שנים שמתי לב שמשכורתי היא מורה בכיר ולא התואר שקבלתי. אי לכך אני דורש את הפרשי השכר בסך 28,906 ₪ עבור השנים שעברו.

הנתבע: א. לפי חוקי המדינה מי שקבל תלוש משכורת נמוך ניתן לקבל את ההפרשים לאחור רק עד שנתיים ולא יותר.

ב. באחת השנים הוספתי לו על שעות נוספות, שש שעות לשבוע, 125% עבור שעה, שמסתכם ב 5,000 ₪ לשנה, משום שמשכורתו לא היתה גבוהה.

ג. הוא קיבל תמריצים בשנה שלפניה בגלל הסיבה הנ"ל שלא כדין בסך 5,991 ₪. המוסד חילק כמו כן מילגה חודשית בתשס"ט בסך 760 ₪ לחודש סך 6,480 לשנה, כמו כן משרד החינוך אינו משלם לנו כמו למוסדות אחרים שהם רשמיים ומוכרים.

התובע: לא הוזכר שמה שמוסיפים על השעות בגלל משכורת נמוכה, אלא היה צורך אמיתי. מה שקיבלתי מילגה למדתי בזמן ההוא תורה. לגבי תמריצים מודה שקיבל.

הצדדים חתמו על שטר בוררות. התובע הגיש תחשיבים על גובה ההפרשים, והנתבע הביא מסמך ממשרד העבודה, שבחוק כתוב שדמי הבראה משולמים למפרע עד שנתיים.

עד כאן עיקר הטענות.

בירור הדין

שכר העבודה לפי הדירוג

לפי הבנת בית הדין מה שהחוק אינו מחייב לשלם לאחור רק שנתיים זה מדובר בדמי הבראה, לגבי שאר חיובים אין התייחסות. ולכן בית הדין סבור שאת שאר ההפרשים יש מקום לחייב. מדובר על שלוש שנים. שנה ראשונה לא משלמים היות ובאמצע השנה הגיע האישור ממשרד החינוך, ולפי החוק באותה שנה לא משלמים. נשארו שלוש שנים, היות ובשנה השנייה לא לימד.

לאחר העיון בנושא בית הדין סבור שהיתה גם רשלנות קצת מצד התובע שלא שם ליבו לכתוב בתלוש משכורת ולכן קיבל פחות. בית הדין סבור שהמוסד כן הלך לקראת התובע בזה שנתן לו שעות נוספות וכן תמריצים ומילגה, את המילגה אין לנכות היות והוא באמת למד, אולם שכר שעות נוספות שניתנו לו לפי דברי הנתבע בגלל משכורתו הנמוכה, וכן תמריצים, יש לחשב. בית הדין סבור שיש לשבת עם רואה חשבון של המוסד על אותן שלוש שנים שלגבם ישנה בעיה, לנכות את מה שקיבל עבור על אותן השנים דהיינו שכר שעות נוספות ותמריצים, ואת היתרה לשלם לתובע בניכוי שליש מהסכום היות וגם מצדו היתה רשלנות מסוימת באותן שנים.

לסיכום: שרואה חשבון יערוך חישוב מדויק לגבי אותן שנים ואת היתרה לשלם לתובע, בניכוי שליש.

בית הדין סבור שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

        הרב דוב ליאור          הרב ישראל הירשנזון             הרב אהרן אליהו