תשע"א/9
התובע: א', שכן.
הנתבע: ב', שכן.
בנושא: נזקי שכנים
התובע: ב' השחית רכוש בגינה, סולם בשווי 160 ₪, בולי עץ בשווי 300 ₪ וכן שוטף את ביתו ומטנף את חלקי. אני תובע סך 500 ₪.
לקח לי בלון גז וחייב לי עדיין 10 ₪ וכן עבור ברז גז 10 ₪ וכל זה עשה במזיד ואני תובע שיפסיק וישלם. וכן עשה עוד נזק בגז בסך 200 ₪, ספה שהייתה שם זרק אותה וקרע אותה סך 100 ₪ וכן היו שני בלוני גז קטנים, אני חושד בו שהוא העלים אותם.
הגינה שייכת לי.
הנתבע: התובע אינו צודק, וכל השכונה מלאה בזבל בגללו, אותה חצר שייכת לכל הבניין.
צינור הניקוז שלי פונה לגינה הציבורית.
ניקיתי את הזבל וכל מה שהיה מונח בחוץ החשבתי בתור זבל. והוא אמר לי שלא אכפת לו מהשכונה. הוא מחזיק שם כבשים ועיזים ושובך יונים שמרבים רעש וזיהום.
רק הקטע המרוצף שייך לו ואילו כל הגינה שייכת לכל השכנים, אני חולה מעיים ולוקח כדורים וסובל מהזיהום.
אני חייב לו רק 20 ₪ אני תובע שיסלק את כל המטרד הזה.
הובאו לבית הדין תוכניות המתאר של השכונה ושם בדף 4 פסקה 2.8 כתוב שליחידות דיור בקומת קרקע תוצמד חלק מהחצר כגינה פרטית.
כמו כן הביא הנתבע מסמך חתום ע"י השכנים שמתלוננים על הרעש והזיהום ואי הנוחות שנגרמת להם מהדברים של א'.
ע"כ עיקרי הטענות. הצדדים חתמו על שטר בוררות.
עומדת בפנינו תביעתו של מר א' עבור נזקים שהזיק אותו ב' לפי טענתו, ולעומתה עומדת ההכחשה של ב'.
הנה לפי הדין הידוע בהלכה שהמוציא מחברו עליו הראיה, והיות וב' טוען שסילק גרוטאות ודברים שאין להם כל ערך וראה אותם כזרוקים בשטח, אין אפשרות לחייבו לשלם, אלא רק באותם 20 ₪ שהוא מודה בהם.
בנוסף, היות והחצר שייכת לכולם פרט לחלק קטן ששייך לא', יש זכות לכל הדיירים לפנות את הדברים שהונחו ברשותם שלא בהסכמתם.
גם בשטח הפרטי ששייך לא' אין לו רשות לשים דברים המקרינים ריחות קשים או בעלי חיים שמפריעים בלילות את מנוחת האנשים. זה מקום מגורים ולא אזור תעשיה שעושים רעש.
לכן סבור בית הדין שאין מקום לחייב את הנתבע בתביעות שתבע התובע רק בעשרים שקלים. ועל התובע לדאוג שמכאן ולהבא יקפיד על ניקיון המקום, שהוא לא ישליך לשם גרוטאות ולא ישאיר בעלי חיים, אלא ירחיק מרחק שלא יזיקו לכל השכנים.
יש לבצע את פסק הבוררות לא יאוחר מעשרה ימים מעת הגעת פסק הבוררות לידי הצדדים.