תשע"א/7
התובע: א', קונה האופנוע.
הנתבע: ב', מוכר האופנוע.
בנושא: מכירת אופנוע.
טענות הצדדים:
התובע:קניתי אצלו אופנוע ולא בדקתי, כי סמכתי עליו שהוא במצב תקין, ועלות הבדיקה 500 ₪. התברר כי תוך שלשה שבועות הוא התקלקל לגמרי ויצא מכלל שימוש. בהתחלה היה עשן ואמרו לי שזה בגלל עודף שמן, ביום חמישי קניתי וביום ראשון אמר לי מוסכניק שהמצב ילך וידרדר. מבחינתי שיקח את האופנוע ויחזיר לי את כסף הקניה, הוא הוריד בהתחלה 1000 ₪ בגלל בלאי הצמיגים.
הנתבע: אני קניתי את האופנוע כי רציתי לטייל איתו ברחבי ארצנו. אמרתי לו שיבדוק אותו והחבר שלו אמר לו שהאופנוע הוא טוב, הוא משנת יצור 94, אני השקעתי בו שיהיה טוב ואצלי עבד בסדר, נסעתי מדן ועד אילת.
התובע: הקלקולים התחילו בהדרגה והלכו והתגברו כל הזמן יותר ויותר. קניתי חלקי חילוף בסך 3,700 ₪ בלי לשלם על העבודה, יכול להיות שהנתבע לא ידע מהקלקולים.
ע"כ עיקרי הטענות הצדדים חתמו על שטר בוררות.
כשהתגלה מום במוצר לאחר שאדם קנה אותו וישנו ספק אימתי הוא התהווה, האם ברשות המוכר או הלוקח, יש לנו כלל בחז"ל שמי שנמצא המום ברשותו עליו להוכיח בהוכחה ודאית שהיה קודם, כמו הדוגמא שנמצאת בשו"ע חו"מ סי' רכ"ד ורל"ב סע' י"א.
בנידון שלפנינו הקלקול נתגלה ברשות הקונה והוא טוען שזה היה מקודם ואין על זה הוכחה חותכת, הרי גם הקונה ידע שהאופנוע הוא לא חדש, הוא על הכביש כמה שנים וכן חזותו החיצונית אומרת שיש בלאי. ויכול להיות שזה תהליך שנמשך זמן רב, וכעת הרכב שבק חיים על בסיס העבר, אבל אין הוכחה ודאית שזה היה גם קודם, ולכן גם בספק אימתי נולד המום אין לחייב את המוכר.
ולכן סבור בית הדין שאין לבטל את המקח אולם בהתחשבות בתום לב של הצדדים שאף אחד לא התכוון לגרום נזק לשני סבור בית הדין שהמוכר יפצה את הקונה בסכום 1000 ₪ בתור פשרה.
א. אין לבטל את המקח.
ב. על המוכר לפצות את הקונה בסכום 1000 ₪ תוך חודש.