אמונה

ההתעלות בימי שלמה המלך, של ההתאמה בין האידאה האלוקית ללאומית, הייתה התעלות של הכלל, אך לא של הפרט, שלא הגיע למדרגה זו. אמנם, הגויים מסביב היו שקועים בתרבות אלילית, וזה השפיע גם על עם ישראל, עד שהלאומיות החלה להיפרד מהאידאה האלוקית. האנושיות בכללה לא התנתקה לגמרי מהאידאה האלוקית, אלא שהיא באה לידי ביטוי באופן שלילי ורע, של אליליות. וכאשר עם ישראל החל לסור מהדרך הנכונה, הוא חיפש דרך לקשר את את הלאומיות עם האידאה האלוקית, וקסם לו דרכם על העמים, ואימץ אותה. אלא, שההשפעה המועטת של האידאה האלוקית שמצויה בתרבות האומות - מספיקה דווקא להן, שפעולתן והשפעתן במהלך ההיסטוריה קצרה, אך לא לעם ישראל.

ה' תכנן שהמים יצאו מן הסלע בנס באמצעות דבור של משה, ותמוה מדוע הסכים ה' לעשות את הנס גם באמצעות הכאה. צריך להבין ש'הכאה' פירושה תפילה מתוך מרירות ומתוך תביעה.

הרב מתאר את היחס בין האידאה האלוקית ללאומית: בבריאת העולם, היה העולם אמור להיברא באחדות הרמונית בין שתי האידאות, מה שלא יצא לפועל. מאז החלה האידאה הלאומית לרדת מלהתרחק ממקורה - מהאידאה האלוקית. וכך עם ישראל, אחרי שקיבל כח ממעמד הר סיני, החל לרדת. אמנם, במהלך חייו, קיבל עם ישראל חיזוק ועזרה - בתקופת השופטים, והגיע לשיא בימי שלמה המלך, שאז היתה הרמוניה בין האידאות.