קוממיות

ניצחונה של תורת ישראל על תרבות יוון אז היא שנותנת לנו את החוסן הנפשי לעמוד גם היום מול הרוחות השחורות המנשבות בעולם ורוצות למנוע את שיבת עם ישראל לארצו וכינון מלכותו שביסודה היא מלכות ה' שאמורה להתגלות בעולם על ידי עם ישראל

ילד אינו לומד מתוך ספרים, למידה אינטלקטואלית, אלא, בעיקר, למידה חווייתית. החוויה החשובה אצל ילד היא, התגובה של הוריו לעשייה או לאמירה שלו.

פריימריס ומאבקים ב'שטיבל' הקטן של המפלגה; יוזמות פוליטיות כמו: איחוד כלל דתי, 'מנהיגות יהודית' בליכוד, ואפילו ניסיון להקמת מפלגה מימין ל'בית היהודי'. האם על הציבור האמוני לחתור להיות מפלגת שלטון או שמא להוות סמן אידיאולוגי בהיר?

דרכו של עולם היא, שהורים מחנכים ומלמדים את ילדיהם, ולא להיפך - ילדים לא מלמדים את ההורים, ובודאי לא אומרים להם מה לעשות.

זו תכונתו בכל הדורות, שלא מכירים בתפקידו של יוסף. זהו מעשה שטן, שמסתיר את תפקידו של משיח בן יוסף, וגורם לזלזול בו ובתפקידו.

משהו מתחולל בשדה החינוך הדתי-לאומי. למסלול הרגיל בדמות בי"ס, ממ"ד, וישיבה תיכונית - קמים מתחרים בדמות תלמודי התורה והישיבות הקטנות הלאומיות, ולפני ההורים ניצבת השאלה - מה היחס הראוי בין לימודי הקודש והחול?

מחד, עומדת לפנינו השאיפה להיות חופשיים ובני חורין. מאידך, חובת כיבוד ומורא מההורים נראית לנו כערך מגביל את חירותנו.

התאספנו כולנו בבית הכנסת הצבאי של המחנה ובקשנו ממנו שידבר. הרב צבי יהודה שאל אותנו איפה בעל הבית דהיינו המפקד של המחנה הצבאי, אמנם לא היה לנו קשר איתו, אבל הרצי"ה אמר שבלי בעל הבית אין לו רשות לדבר.

מבין עשרת הערכים שיש ב'ערכי צה"ל', 'דבקות במשימה' ראשון אמנם 'ראשון בין שווים'. לאחרונה, יצאה מפלגת הבית היהודי באמירה: 'החינוך בראש', ואנו נאמני הארץ שואלים: למה הכוונה? ובכלל - מהו סדר הערכים הראוי למפלגה דתית – לאומית?

כך מתנהלים החיים בצורה נכונה - יש חששות, אך הן לא ישתלטו על חיינו ולא על פיהן נקבע מה לעשות ומה לא לעשות.