קוממיות

האם כדאי שילדים ישמעו ויכוח חינוכי בין בני הזוג?

יש לנו ילד בן 26, הלומד בצורה מאוד אינטנסיבית לתואר שני. הבעיה היא, שהוא גר עם חברים שלו, וכבר לא כל כך שומר מצוות. הוא קצת עובד, אבל לא מצליח לממן את הלימודים ואת ההוצאות השוטפות, ואנו תומכים בו כלכלית. האם להתנות את המשך התמיכה בכך שיחזור לשמור תורה ומצוות?

כיום אנו לא מרגישים בחסרון הנבואה מפני שאנו יותר מגושמים וריקים, מבחינה זו כיום אנו במצב לא נורמלי, וכמו שכתבו חז"ל בסוף מסכת סוטה - לאותו דור נודע שהנבואה מסתלקת והיה קשה להם מאד כיצד יחיו כלל ישראל בלי נבואה, על כך באה הנבואה האחרונה לחזקם: "אז נדברו" ובסוף "זכרו תורת משה עבדי"

אל תשאלו - איזה חופש היה לי שנה שעברה. סתם מרחתי את הזמן. לא תכננתי כלום. רציתי לזרום ולהנות מהחיים. בסוף - לא רק שלא עשיתי שום דבר מועיל, גם לא נחתי, והזמן פשוט ברח לי. השנה אני מתכנן מראש - איך להפוך את החופש ליעיל?

אני נפגש כבר כמה חודשים עם בחורה שמוצאת חן בעיני, אך בכל פעם שאני מתקרב להחלטה חיובית, אני מקבל "רגליים קרות" ונסוג. אין לי באמת שום דבר שאני יכול להצביע עליו כמונע, אבל ממש איני יכול להחליט. אני מרגיש שנגרם לה עוול כי המשך המפגשים אינו מוביל לשום מקום. כדי לצאת מהמבוך אני חושב להפסיק את הקשר, למרות שיהיה לי קשה - האם זהו צעד נכון?

בלעם היה ההיפוך הגמור ממידות אלו: צר עין, רודף כבוד וממון, ואם כן איך שרתה עליו הנבואה?

אתמול, כשהלכתי למכולת, שמעתי שני אנשים מתווכחים. אחד אמר - שביתת המורים הצליחה מעל למצופה, והשני טען - כשלון גמור. בזמן שעמדתי בתור, הצטרף לוויכוח אדם שלישי וטען, שתלוי מאיזו זווית מסתכלים, מהצד של המשכורת... חשבתי, למה לשני יהודים יש תמיד שלוש דעות? אומרים, שזו תופעה בעם היהודי בגלל הראש של הגמרא. מעניין, ריבוי דעות - חיובי או שלילי?

לא כל תלמיד חכם רשאי להיות פוסק לכלל ישראל, רק גדולי התורה שבישראל הם "השופט אשר יהיה בימים ההם, אין לך לילך אלא אצל השופט שבימיך" (ראש השנה כ"ה). והם רשאים ואף מחוייבים לחוות דעת תורה בשאלות העומדות על הפרק. ועל אחת כמה וכמה בשאלה המרכזית העומדת היום על הפרק - שאלת שלמות הארץ או חס וחלילה מסירת חלקים ממנה לנכרים, שזו שאלה הלכתית תורנית מובהקת.

אנו נדרשים לזהירות מרובה, כדי שלא יקרה מצב בו נחנך את הילדים לחסכון, שזו מידה מעולה וטובה, אך מתוך כך הם עלולים להיגרר לקיצוניות השניה, לראות בכסף את כל עולמם.

אילו בני עמנו היו מבינים את גודל המשמעות של אירועי זמננו ומכינים עצמם לקראת גאולה שלמה, אין ספק שכל המהלכים היו אחרת.