קוממיות

ערב. בחוץ סופת רעמים וגשמים, ואני מתרווח על הכורסה בלובי של המלון ומעיין בתפריט. אחרי היום המטורף שעבר עלי, מגיע לי קצת ליהנות, לתפוס שלווה ולאכול כמו שצריך. לפתע, טורדת מחשבה מעיקה את מנוחתי - האם אכן מותר לי ליהנות בעולם הזה?

יעקב משביע את יוסף שיקברו אותו דווקא בארץ ישראל כדי שכל צאצאיו ידעו שמצרים היא גלות וארץ מכורתם היא ארץ כנען

אדם הבונה את משפחתו חייב לבנותה עם הכלים שיש בידו, לפי כוחותיו, בלא להיות תלוי בסיוע או בקשר שיש לו עם משפחת המוצא שלו

לכל המצבים ולכל הזמנים ישנה הדרכה בתורה כיצד לנהוג, כיצד לחיות. ואם בדברים האישיים הפרטיים יש הדרכה מלאה, קל-וחומר שיש הדרכה של תורה בעניינים הנוגעים לכלל ישראל

בכל דור ודור הקב"ה שולח יצר הרע המיועד לאותה תקופה. כיום, הגדול שבכולם הוא האינטרנט, אשר מחד, מחולל נפלאות ומקל מאד על חיינו אך מאידך, גורם לנפילות רבות

פעם, בפרוס ליל הסדר, נכנסתי לבית הכנסת ומצאתי פתק - 'גם כשטוב לך על הלב, זכור את השואה', האומנם? פעם, בליל עשרה בטבת, הכנתי את טקס 'יום הקדיש הכללי' בבית ספרי. החלטתי לקרוא בטקס קטע של אחד משרי הממשלה על הלקח הנלמד מהשואה, שאנו חייבים צבא שלנו שיגן עלינו. במהלך ההכנות, פתחתי את הרדיו, והנה אותו שר נואם: "הלנצח נחיה על חרבנו? עלינו לקחת סיכון מחושב, ולתת לפתח להלחם במקומנו בחמאס...". אם כך - מה החשיבות בזיכרון השואה?

מה שעמד לנגד עיניו הוא לחנך ולהדריך את כל ביתו לשמירת קדושת החיים היהודיים

מה שקרה בין יוסף ואחיו סימן הוא למה שיקרה לעם ישראל במשך הדורות וגם קורה בדורנו.

כשאדם עצמו מתמודד עם הכוחות השליליים שבו, הוא לבדו מסוגל להכניע אותם ולהפכם לכוחות טובים. לעומת "מלקות" הבאות מבחוץ ואינן גורמות לשינוי הפנימי

היום השתבשו לי כל התוכניות. כבר שבועיים, אני עובד לארגן את פעילות ומסיבות חנוכה. בתור רכז חברתי טרי, זו עבודה קשה בשבילי. ארגנתי שורת סדנאות והרצאות יפהפיות על חנוכה, שיתפסו את כל הבוקר. אבל היום באו כמה חבר'ה ואמרו, שחייבים שיהיה גם חלק "תרבותי" - הצגה, סרט או משהו כזה. כמובן, הכל ברוח היהדות. מה, אצטרך לארגן הכל מחדש? בעצם, בחנוכה לא נלחמנו כנגד ה"תרבות" הנוכרית? מה לקבל מהתרבות המערבית ומה לדחות?