קוממיות

בפרשת השבוע נסמכו כמה פרשיות זו לזו, פרשת המרגלים ולאחריה חיוב קרבן נסכים, פרשת שגגה בחטא עבודה זרה ופרשת ציצית. ויש בהם שייכות בין גורמי החטא של המרגלים לבין תיקונו על ידי פרשת נסכים, עבודה זרה ופרשת ציצית.

כל בית, משפחה, זקוקה למנהיג. תפקיד ההנהגה בבית הוא בשני התחומים של "סור מרע ועשה טוב". כדי להגיע ל"סור מרע" צריך משהו אשר יציב גבולות לבני הבית, כל גיל לפי הגבולות שלו.

השעה 19:00. ברגע זה מתחילה תפילת מנחה בבית הכנסת, ואני רק בכניסה לעיר. אני לוחץ על דוושת הגז, ומדהיר את המכונית במהירות גבוהה מן המותר בכביש עירוני. לפתע - קופץ מולי ילד לכביש. ברקס זריז, והמכונית נעצרת בחריקה בשנייה האחרונה. אחד השכנים יוצא למרפסת, ושואג עלי: "תגיד - מי נתן לך רשיון נהיגה? אתה, דתי אתה? אולי תשאל את הרבנים שלך - מה הפתרון של התורה לתאונות הדרכים"?

הטענה על חוסר גשמיות, נובעת ביסודה מריקנות רוחנית, וע"כ בשעה שיתמנו הסנהדרין, כאלו שיזכו שתנוח עליהם הרוח אשר עליך, הם הם יהיו התשובה ומרפא היסודי והשורשי. אולם כרגע שהעם מרגיש שחסר לו הבשר, ינתן להם גם מחסורם זה, אולם בנתינת הבשר אין מזור אמיתי לחסרונו.

אלעזר ויניב פסעו לאיטם ברחוב הירושלמי השקט. הם נעצרו ליד לוח המודעות, ובחנו את שלל המודעות הצבעוניות, שבישרו על שיעורי ליל שבועות בבתי הכנסת השונים. "מה אתה אומר, שאל איתמר, להיכן כדאי ללכת"? "לדעתי", ענה אלעזר, "השנה במקום ללכת לשיעורים, עדיף שנברר בחברותא בצורה רצינית, לכבוד חג מתן תורה, את השאלה: למוד תורה - מה, למה וכיצד"?

מה מיוחד בעמידה לפני הר סיני מבלי לקבל את התורה? עמידה זה לשון של יציבות וקביעות, התורה מיצבת את האדם להיות קביעא וקיימא.

אנחנו נשואים כבר יותר משנה, ועדיין לא זכינו להריון. ההורים משני הצדדים שואלים הרבה ולוחצים עלינו לדעת מה ולמה. אשתי נלחצת מזה מאד וגם אני נבוך. האם להעמיד את ההורים במקומם או שמא ישנה דרך אחרת?

"מה המצב אצלך בחממות, הכל כרגיל?" שאלתי כבדרך אגב, את משה בן דודי, בשעה שנפגשנו בשמחה משפחתית. להפתעתי, במקום התשובה השגרתית, נעניתי - "אצלנו הכל לא כרגיל, אנחנו בעיצומם של ההכנות לשנת השמיטה. אתה יודע", אמר משה והביט בי בעיניים חודרות - "אנו בונים עליכם, כצרכנים". התביישתי. שכחתי בכלל משנת השמיטה. אולי גם אני צריך כבר להיערך לשנת השמיטה?

אני נשוי כבר מספר שנים, בעל משפחה. מידי פעם, במיוחד כאשר אינני שבע רצון מהתפקוד של אשתי, עולות בי מחשבות שאולי בעצם התחתנתי עם האשה הלא נכונה. אולי אם הייתי מחפש עוד קצת הייתי מוצא יותר מתאימה. האם זוהי מחשבה נכונה?

ליל ל"ג בעומר. כולנו, כל בני שבט "אלעד", יושבים בנחת מסביב למדורה ושרים שירי נשמה. מסמר הערב הוא, כמובן, יוסי מדריכנו הנערץ, שהגיע יחד עם הגיטרה שלו לנגן לנו ו"לרומם את האווירה". אט אט כולנו משתתקים, ויוסי, כהרגלו, מנצל את האווירה הפסטורלית, כדי להטיל פצצות ולחולל סערות - "דיברנו הרבה במהלך ספירת העומר על חשיבות האחדות, אבל האם באמת האחדות חשובה בכל מחיר"?