תשובה

לאחר שלמדנו בתחילת הפיסקה על הצורך להאמין ביכולתה של התשובה, הרב ממשיך ואומר שעל האדם לנחם עצמו "כאיש אשר אמו תנחמנו". מה הייחודיות בניחומה של האם ומה ההקבלה בינה לבין הקב"ה? הרב ממשיך ואומר שעל האדם לא להתייאש מהתשובה אע"פ שאין בידו לתקן את העבירות שבינו לחבריו. זה קשה מאוד, ממש נגד המשנה. האם עבירות אלו בטלות ברוב? כיצד ייתכן? וכן מה החידוש בכך שיוה"כ אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו? הרי הלכה כחכמים שאם לא עשה תשובה לא מתכפר לו, זה דבר פשוט.

במבט הפשוט, ע"י חושי האדם, לא נראה כלל שאפשר לתקן ע"י התשובה. וצריך להעמיק הרבה באמונה בתועלת התשובה. וכל שכן שיש להעמיק ביכולתה לתקן את העולם. התשובה פועלת ומשפיעה על לימוד התורה, התורה שנתן לנו ה' היא תורה של בעלי תשובה, שעוזרת לנו להתרומם מן החטא ולהתקרב אליו. וכן נותנת לאדם חכמה של ראיית הנולד, יראת שמיים שבאה כתוצאה מכך שהאדם מבין את אפסיותו ולעומתה את רוממות המלך. וכל שכן שדברים אלו מגיעים מתשובה הנובעת מאהבת ה'.

על האדם לקחת אחריות על מעשיו ולא לתרץ תירוצים, האדם הוא בעל בחירה חופשית(ומכאן נובעת אחריותו) אך מנגד הקב"ה מגלגל ומשגיח על הכל.