בין אדם לחברו

את החסד יש לעשות מתוך הרגשת מחוייבות ויש לעשותו בנדיבות ובהרחבה;הכונה בעשיית החסד כדי להיטיב לסביבה ולא על מנת לרומם את הנותן.

בעשיית החסד ישנה סכנה של יצירת שעבוד של המקבל ע"י הנותן וניצול החסד לקבוע את מעמד הנותן ביחס למעמד המקבל, על כן הורונו חז"ל גמילות חסדים -לגמול מלשון גמילה,שהמקבל לא ישתעבד לנתינה או לנותן אלא שהמקבל יוכל פעם לתת.

חסד שהמניע שלו הוא מוסר כליות והשקטת המצפון עלול לגרום לעשיית מעשים שלילים כשהחסד משמש להשקטת המצפון, וזהו פרוש הפסוק "חסד לאומים חטאת".

הביטוי "גמילות חסדים" מלמד אותנו על מהות החסד - שחסד הוא דבר בסיסי במציאות החיים ולא לפנים משורת הדין.

הגסות של החומר והמשכות האדם אחר צרכיו האגואיסטיים הינם שורשים להרבה עבירות;חסד שבא ממקום נקי של טוב מציל את האדם מלהיות שקוע באנוכיותהמצומצמת שלו ומאפשר לו לרומם את מבטו.

חז"ל מלמדים אותנו שיש כח בחסד להציל את האדם מטומאת החטאים, ואפילו במצבים שנראים אבודים החסד הוא עוגן הצלה.