גמרא כתובות

ספק עבירה במתכווין שנחשב כמזיד אם עבר; ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן; ספיקא דאורייתא כאשר איקבע איסורא.

מהו יסוד הכלל שבמקרים של ספיקות הולכים אחרי חזקה דמעיקרא?

טענת ברי מול טענת שמא כשיש יתרון מוחזקות וכשהברי אינו מוציא; אם מוחזקות מהווה הוכחה לטענה או לא; שורש דין "המוציא מחברו עליו הראיה"; החיוב לצאת ידי שמיים בטענות אלו ודין המתחייב ממון לחבירו.

כוונת הטבילה בגירות ודין שליחות בה; כוונת קטן כשגדול עומד על גביו וגדר כוונת בית הדין אצלו; דין זכיה בגירות אצל קטן והאם היא מדאורייתא או מדרבנן.

ספק ספיקא אם מוציא ממון; גדר הודאת בעל דין בהלכות ממון ובדברים הנוגעים לגופו והטעם לדבר; נפק"מ לדין הנ"ל בהפסד כתובה ובשכר סופר.

חלויות הנוצרות ע"י אדם וחלויות הנוצרות ע"י המציאות; דין חלות הנוצרת ע"י כוונה וחלות הנוצרת ע"י מעשה; נפק"מ למעשה בין שתי החלויות הנ"ל; איסור אשת איש אם נובע ע"י מציאות או ע"י אדם.

מחלוקת האחרונים בגדר "הודאת בעל דין" האם היא נאמנות או התחייבות; מחלוקת דומה בדין "שווי אנפשיה חתיכא דאיסורא"; דין אמתלא ; דין האומר "לא לויתי" שאינו כדין האומרת "לא התקדשתי".

מהו מקור הכלל שאין חוששים לספק ספיקא? האם דין ספק ספיקא כדין רוב?

מחמת מה נאסרת סוטה לבעלה - משום העבירה שבזנות או משום גילוי הזנות? דין זנות בשוגג וזנות בהיתר אצל סוטה.

מתי תנאי צריך להיות כפול? האם לשון 'על מנת' נחשבת תנאי? מהו תנאי לאחר זמן?