היחס למי שאינו שומר תורה ומצוות

פרק א - חילוק בין יחס לכופרים בי"ג יסודות הדת, לבין שאר סוגי הרשעים פרק ב - מניין לו לרמב"ם שהכופר בי"ג היסודות יצא מכלל ישראל? פרק ג - הרמב"ם פסק שיש לאהוב כל אחד ואחד מישראל. מדוע לא פירט מי יצא מכלל זה? פרק ד - ההבדל בין היחס לרשע החוטא לתיאבון לבין היחס לרשע החוטא מתוך עקרון ["להכעיס"] פרק ה - ענין "אהבה" הנידון כאן הוא של הנהגות מעשיות, ולא רגש שבלב. ולכן אפשר לקיים גם שנאה וגם אהבה בעת ובעונה אחת פרק ו - דיון בהבנה מדוייקת של לשונות המקרא: "רעך", "עמיתך", "בעמך", "אחיך" פרק ז - כיצד הכופר בי"ג היסודות יצא מכלל "אחיך", ולכן איננו נכלל בכלל ישראל. אבל אחינו בני ישראל מצווים אנו לאהוב אע"פ שיש לפעמים נגדם התנגדות מעשית פרק ח - המקור בגמרא ובמקרא לשנאת הרשעים פרק ט - האם דין "שנאה" בטלה בזמננו מפני שאין אנו יודעים כיצד להוכיח

"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ". מדוע התורה כותבת זאת בלשון שאלה ותשובה?

נפוץ בעולם הרעיון שאין לקלל את הרשעים, כי הרי ברוריה לימדה לבעלה רבי מאיר: "יתמו חטאים מן הארץ, מי כתוב 'חוטאים'? חטאים כתיב!". כלומר יש לקלל את המעשה והענין, ולא את האנשים מבצעי החטאים. הרב משה צוריאל קורא תיגר על ההנחה הזאת.

כל הרע שהרשעים, ואפילו אומות העולם, פועלים בעולם, בא להם מתוך חולי הנפש, שהשכל שלהם אינו מפותח או אינו שליט על יצרם. מצד זה יש קצת לימוד זכות עליהם. מה שמותר לנו לעורר רגשי נקמה הוא רק כדי לקיים בהם מדת עונש כדי להציל את העולם מפעולתם המזיקה. אבל לגוף האנשים יש בנו חמלה ולימוד זכות (ואפילו לגוים צוררינו).

ליל שבת. משפחת זכרוני מהישוב "שבות" צועדת על המדרכה ברחוב סואן במרכז תל-אביב. "אבא", מזדעזעת מוריה בת השש, "היום שבת, וכאן נוסעות כל כך הרבה מכוניות"..."את צודקת", נאנח אבי המשפחה, "לצערנו ישנם יהודים רבים שלא יודעים מהי שבת. הלוואי וגם אני הייתי מזדעזע כמוך מחילול שבת. באמת הגיע הזמן שאבדוק - כיצד עלינו לנהוג במגעינו עם מציאות של חילול שבת"?

האם יש חובה לאהוב יהודי שהזיק לי? האם מותר לפרסם דברים על מי שאינו שומר תורה ומצוות? שו"ת עם הרב ליאור על סגולה ועל רבי עקיבא.