הנהגת הציבור

למה הדרך של הציונות הדתית נראית כאילו היא מתפשרת על ההלכה? מהי בעצם דרכה של הציונות הדתית? הרב זלמן מלמד משיב.

מה צריך לעשות עם הביזוי המכוער בתקשורת החרדית נגדי הציבור הדתי לאומי ורבניו? האם יש לכך פתרון? הרב דב ליאור בתשובה אקטואלית במיוחד.

קיים נתק חריף בין מוסדות השלטון: הכנסת, משרדי הממשלה ובתי המשפט לבין עולם התורה וחכמיה. בתהליכי קבלת ההחלטות ועיצוב המדיניות -בכל תחומי החיים- כמעט קול התורה אינו נשמע ואינו נחשב.

הלימוד המוגבל בשנים ראוי לו שיתמתח, וכל תלמיד לא ישלול את האפשרות להמשיך אחרי זמן החיוב הצבאי ללמוד, כי תלמיד חכם צריך השקעה וזמן כדי שיתפתח. הלימוד של נושאים רבים ומגוונים ובהעמקה, תוך שימוש בשיח ישראלי עכשווי, בבית מדרש המשמר את המסורת ומכבד את העבר, ומצד שני יכול לחדש בזהירות.

אם על-מנת להציל את גן הילדים שלנו, הנמצא בסכנה מוחשית של פגיעה, עלול בטעות להיפגע גם גן-ילדים או בית-ספר שלהם, האשם לפגיעה הוא לא בנו אלא ביורים. חיינו קודמים לחיי האויב. הם פושעי המלחמה ולא אנחנו. הם שוחטים תינוקות בשנתם. הם מתפוצצים במקום הומה נשים וילדים. נשקם טמא, נשקנו טהור!

לעיתים קיימת הרגשה, והמציאות מוכיחה כי טיולים, בתי מלון וכדו' הוא מקום להתפרקות. אצל יהודים שומרי מצוות ההרגשה צריכה להיות שונה.

דווקא במקום שבו מקפידים על אהבה וקבלה, שבו רואים חשיבות עצומה של כל דבר טוב וכל תכונה מעולה ומבינים שמקורה ממקום גבוה אלוקי, דווקא שם חייבת להיות סובלנות ואהבה עצומה.

המוסד לבטוח לאומי נותן קצבאות לנצרכים לפי קני מדה ברורים ומגובשים. יש לכך יתרון וחסרון. היתרון הוא הקביעות והבטחת הדבר, והחיסרון הוא שלא תמיד הכללים מתאימים בדיוק לכל אחד.

מותר לפועל להפסיק את עבודתו באמצע תקופת החוזה, אבל בדבר האבד, אסור. כלומר, שייגרם הפסד למעביד בדבר קיים ולא רק יימנע ממנו רווח.

הנטייה היום לסגירת שכונות ואזורים מפני עניים על-ידי קוד כניסה, וכן אזוריים עירוניים המבקשים לבנות חומות וגידור על מנת לחצוץ מול שכונות אחרות, משפיעה באופן עקיף לדאגה כללית למצוא פתרונות תעסוקה גם למי שגר בשכונה ממול.