יום העצמאות

בכמה מקומות סיפרו חז"ל על ארועים שונים שבהם היתה התנגשות בין רבי שמעון בן שטח לבין ינאי המלך. עיון במכלול הסיפורים הללו מלמד אותנו את היחס הנכון למנהיג בישראל, אשר התנהגותו אינה מתאימה להדרכת התורה.

הגאולה מתקדמת קומה ע"ג קומה, אם כי לא תמיד ברורה לנו העליה. זה היום עשה ה' - הכל הוא מעשה ה' בדרך לגאולה. הרב צבי יהודה קרא לשלב מלחמת העצמאות עצמיות - חזרה לעצמיות, לשנת תשל"ד בה פרצה מלחמת יום הכיפורים, השנה שבה בנינו קומה עמוקה ונוספת.

חכמים מדריכים אותנו להודות לה' על כל טבה וטובה. יש לדעת להתבונן ולראות את ההתקדמות ולא את הצללים המתלוים להתקדמות הצללים הם בבחינת זה לעומת זה עשה ה'.

ליל יום העצמאות. בית הכנסת גדוש מתפללים לבושים בגדי חג. אני מתרכז בתפילת ההודיה - "יהי רצון... שכשם שזכינו לאתחלתא דגאולה, כן נזכה לשמוע קול שופרו של משיח צדקנו...". בליבי אני מהרהר: "ברוך ה' זכינו למדינה, אבל זו רק ההתחלה, כיצד ממשיכים הלאה אל הגאולה השלמה"?

אינני יכול להתחיל להבין את חוסר הדעת הנורא הזה. מדינת ישראל היא יצירה שהוקמה ע"י הקב"ה, וכי לא נודה לו? מה כל הדיבורים המשונים האלו לומר חצי הלל, או רבע הלל, המדינה היא דבר קבוע וקיים, כמו כל דבר שאנו מאמינים שניתן לנו בס"ד.