יראת ה'

הזעזוע של בני ישראל במעמד הר סיני מול היראה של משה רבנו.

איך שומרים על הפרטים הקטנים, למרות ההתבססות על אידאלים גדולים.

כשעוזבים את יראת העונש ומתקדמים רק באידאלים הגדולים, ישנה נטייה לחפף בפרטים הקטנים.

יראת העונש חשובה כבסיס לאידאלים גדולים. אך, כשהיא לעצמה, היא מכוערת ואלילית.

לכאורה, יראה ושמחה הן דרכים סותרות בעבודת ה'; המעלה השלמה שבאדם השמח ביראתו.

פחד הוא דבר בסיסי ואינסטנקטיבי ורק צריך להפנות אותו כלפי שמיא; גם לקב"ה יש יראה כלפינו: דאגת אב לבן וכך אנו צריכים לירוא מכל התרחקות ממנו.

יראת העונש נצרכת גם במדריגה של אהבה ויראת הרוממות.

הפחד של רבי יוחנן בן זכאי לפני מותו ואמירתו " שתהא מורא שמיים עליכם כמורא בשר ודם"; "אילו היה יודע ... שהכתוב מכתיב עליו", היה משפר את מעשיו, אפילו הטובים מהם; עבור מלך בשר ודם ההנהגה הפוכה, שאצלו אסור מורא בשר ודם.

רש"י רואה בכותרת: "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן" ביטוי לאזהרה שמתרה הקב"ה באהרן ובניו. מה היה לו קשה רש"י שגרם לו לפרש כך?

זכירת מעמד הר סיני, המשך קבלת תורה כל הדורות, יראת ה' בבריאות - בלי בושה.