ירושלים ובית המקדש

שני סוגי שלמים יש: תודה ושלמים.שני הבדלים יש ביניהם: ארבעים הלחמים שיש בקרבן תודה והזמן הקצר יותר בקרבן תודה.שני קרבנות אלו מסמלים שתי דרכי התמודדות: שכל ורגש, תורה ועבודה.

ספר "ויקרא" בכלל ופרשת "ויקרא" בפרט עוסקים בדיני הקרבת הקורבנות שהיו נוהגים בזמן שהיה בית המקדש קיים. הקרבת הקורבנות היא למעשה עבודת ה' המקורית בה נצטווה עם ישראל בצאתו ממצרים. מהו הטעם שנצטווינו להקריב לה' קורבנות?

לגבי הקרבת קרבן משתמשת התורה במילה "אדם".לעומת זאת לגבי החטא משתמשת התורה בביטוי "נפש". ללמדנו שהאדם מורכב משני חלקים גשמי - אדם ורוחני - נפש ושניהם משמשים יחד בערבוביה.

ההלכה הראשונה מהלכות הקרבנות, הנרמזת במילה "אדם" היא האיסור להקריב מן הגזול. דבר זה הא ללמדנו שגם קרבן "רגיל" בעצם אינו שייך למקריב. ומי שמקריב מן הגזול בודאי אינו ראוי שקרבנו יתקבל.

"ועשית בגדי קודש לכבוד ולתפארת" לבגדים שתי מטרות כבוד והתבדלות אולם כאן מדגישה התורה המטרה כבוד בלבד.

שתי הערות מוסריות חינוכיות על היחס שבין הציץ והפתיל ועל הסיבה שמזבח הנחושת מכונה קודש קודשים ואילו מזבח הזהב מכונה הקודש.

מדוע בתיאור החושן והאפוד פותחת התורה בחושן ואח"כ עוברת לאפוד אולם מיד בהמשך הסדר מתהפך?

אצלנו בפרשה בתיאור קרבן התמיד כתוב הכבש "האחד" תעשה בבוקר, ואילו בפרשת פנחס כתוב הכבש "אחד" תעשה בבוקר מה סיבת הבדל?

רש"י כותב על המילים כתית למאור 'ולא כתית למנחות'. המאור הוא סמל לתורה, המנחות הם סמל למזון. היגיעה נמצאת בשניהם, אולם כתית רק במאור.

דווקא בימים אלה, כשאנו פועלים מחוץ להר הבית, כשאויבינו קמים עלינו בתואנות בתחום חשוב זה והעולם רוגש כולו, מצווה עלינו לברר לעומק סוגיות הקשורות ל"סלע קיומנו". העיסוק בסוגיה זו יגביר בציבור הרחב את המודעות לחשיבות המקום בתודעה הלאומית של "ההר הטוב והלבנון", שאנו תפילה כי יבנה במהרה בימינו, אמן!