ספר שמות

אלה שהאמינו בישועת ה' למרות היותם במדרגה נמוכה, יצאו ממצרים ונגאלו והקימו את בית המקדש, וארבע חמישיות שלא האמינו בישועת ה' בגלל חשבונות רבים - נשארו במצרים ונאבדו מעם ישראל עולמית.

הרב עוסק במצוות קידוש החודש ובמשמעות של זה שזאת מצווה שהיא על בני ארץ ישראל שרק במקרי קיצון חכמי חוץ לארץ יכולים לקיים. בהמשך הרב עוסק במצוות תפילין ובמשמעות שלה (אות בין ישראל לה')

בסדר הזכרת שמות השבטים בתחילת ספר שמות מרומזת סיבת השעבוד, וענין זה מרומז גם בדברי הבעש"ט, אך שמות השבטים מרמזים גם לגאולה כמבואר במדרש.

ביאור הנצי"ב ל4 לשונות גאולה שהן היו 4 שלבים הגאלת עמ"י. 1. במכת ערוב (והוצאתי) 2. במכת ברד(והצלתי)עמ"י הפסיקו לעבוד לחלוטין, 3. במכת בכורות ו4. במתן תורה. מדוע דווקא 4 כוסות ולא בשר או פת ? (שאלת ה"מרדכי") מדוע התורה הזכירה כאן רק "בזרוע נטויה ולא גם ב"יד חזקה" ביאור המדרש בשלח, כוס החמישית כנגד" וידעתם כי אני ה" ולכן הנה רק רשות מכיוון שלא כל עמ"י זוכה למדרגה הזו. חידוש הנצי"ב למילים בהגדת פסח" וכל המרבה לספר בייאת מצרים הרי"ז משובח" שאם אדם מרבה לספר ביציאת מצריים זה מראה על כך שהאדם הזה משובח.

*"וגם אני שמעתי" - ביאור המילה "אני". *הרצון שמכאן והילך משה ידבר לבדו לעמ"י אך גם לכך סירב משה רבנו. *ביאור הנצי"ב לשאלה מדוע מסדר הפרשיות הפסיק דווקא כאן את פרשת שמות. *הבדל בין שם אלוקים לשם הויה. *כל מציאות העולם מושגחת.

שכחת הפלא הנשגב שה' עשה עם ישראל היא יסוד כל החטאים שבני ישראל חטאו במדבר ארבעים שנה. השכחה הזו עלולה לפעול גם עלינו להשכיח מאיתנו את הברית והשבועה שאלוקים כרת עם כל אחד ואחד מאיתנו. כדי שלא נשכח אותה אנחנו מניחים תפילין יום יום.

הרב מבאר את הדו שיש בין ה' למשה בסוף הפרשה הקודמת ובתחילת פרשתינו.