פרשת ויקרא

התורה פותחת את התיאור על קרבן עולה במילים: "אדם כי יקריב מכם..." מה משמעותה של המילה מכם?

התורה פותחת את ספר ויקרא בשימוש כפול בצמד דיבור ואמירה: "וידבר...לאמר"; " ודבר אל בני ישראל ואמרת אליהם". מהו ההבדל בין דיבור לבין אמירה?

לפי דעת רב חסדא לחכמי התורה אין דין "נשיא", רק לבעלי מעמד פוליטי שלטוני, עם סמכויות אכיפה, יש דין "נשיא". גם לפי הבבלי למדנו כי לשלטון המקבל סמכותו מן העם, כמו מלכי ישראל שהיו בשומרון, יש לעומד בראשו דין "נשיא", גם אם לא נמשח בידי נביא. ברור גם שלפי זה, איבוד התמיכה הציבורית מבטל את המעמד.

ספר "ויקרא" בכלל ופרשת "ויקרא" בפרט עוסקים בדיני הקרבת הקורבנות שהיו נוהגים בזמן שהיה בית המקדש קיים. הקרבת הקורבנות היא למעשה עבודת ה' המקורית בה נצטווה עם ישראל בצאתו ממצרים. מהו הטעם שנצטווינו להקריב לה' קורבנות?

לגבי הקרבת קרבן משתמשת התורה במילה "אדם".לעומת זאת לגבי החטא משתמשת התורה בביטוי "נפש". ללמדנו שהאדם מורכב משני חלקים גשמי - אדם ורוחני - נפש ושניהם משמשים יחד בערבוביה.

ההלכה הראשונה מהלכות הקרבנות, הנרמזת במילה "אדם" היא האיסור להקריב מן הגזול. דבר זה הא ללמדנו שגם קרבן "רגיל" בעצם אינו שייך למקריב. ומי שמקריב מן הגזול בודאי אינו ראוי שקרבנו יתקבל.

מדוע הא' של ויקרא זעירא? דבר זה מציין גם את הדבר הזהה בין שניהם. שניהם זוכים לדרגה מעל להשתדלותם. ללמדך שגם אצל משה הוא זוכה להתגלות למעלה ממעלתו מכוחם של ישראל.

מדוע משמעותית המילה ויקרא, עד שהיא המייצגת את הספר? יתכן שהדבר מיצג את הדרך בה האדם היהודי מתקרב אל בוראו בשונה מהדרך בה נותר הקשר בין הקב"ה ואומות העולם, לדוגמה בלעם.

ויקרא – א' זעירא; מדוע נאמר "יקריב אותו לרצונו", והרי לכאורה זו סתירה, כי "יקריב אותו" משמע בעל כרחו, ו"לרצונו" משמע מדעתו?

פרשת ויקרא פותחת בעניין הקרבנות. ישנו פסוק בפרשה שלכאורה אינו קשור: "וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ" אם כן מה הקשר שלו לפרשה?