פרשת שמיני

יום חנוכת המשכן אינו רק היום של השמחה על חזרת השכינה אלא גם שמחה על כך שנתכפר לאהרן חטא העגל.

"בקרובי – בבחירי". כיצד נתקדש שמו של הקב"ה במיתת בני אהרן?

נדב ואביהוא מתו בעונם, על שהקריבו אש זרה כפי שמפורש בכתוב "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם", ואיך משה אומר שממיתתם של נדב ואביהוא נוכח לדעת שהם גדולים אף ממנו ומאהרן, ולא זאת בלבד אלא שעל ידם שרתה שכינה במקדש והתקיימה הנבואה 'ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי'?

נדע נאמנה שהסתלקות קדושים אלו לגנזי מרומים מהווה כפרה על כלל ישראל, ומרוממת את ההוויה כולה למדרגה גבוהה יותר.

במובן עמוק יותר אפשר לראות שהמהות של האמונה היהודית ואורח החיים היהודי הוא היכולת להבחין ולהבדיל בין קודש לחול, בין טוב לרע, בין ערכים קבועים ומתמידים לאופנות מתחלפות, בין הנצחי לארעי החולף.

הרשב"ם מבין את דברי משה אל אהרן, לא כנוחם על מה שקרה, אלא לקריאה להמשיך במלאכת הקודש של עבודת הכהן ולא להפסיק; כמו הכהן הגדול שאינו יוצא מהמקדש אפילו כשהוא אבל על מתו.

את דבריו של משה "הוא אשר דיבר ה' בקרובי אקדש" מבינים בדרך כלל כאמירה שנאמרה ע"י ה'; הרמב"ן מבין שהדיבור משמעו הגזירה עצמה; ע"י מעשה הגזרה העביר ה' מסר לעם.

משה מנחם את אהרן במילים "הוא אשר דיבר ה' בקרובי אקדש" - היכן דיבר ה'?

לפני תחילת העבודה במשכן, יש לכפר על שני חטאים. אהרון יביא "עגל בן בקר" לכפר על חטא העגל ובני ישראל יביאו שעיר עזים ועגל לכפר על מכירת יוסף וטבילת כותנתו בדם השעיר ולכפר על חטא העגל. המכנה המשותף של שני חטאים אלה הוא שהעונש עליהם רודף את עם ישראל גם לדורות הבאים.

אהרן הוא כהן ומשה הוא נביא. בגלל שמחתו של אהרן והעובדה שהוא אינו מקנא באחיו הנביא, זכה אהרן למכשיר של נבואה - האורים והתומים.